סל הקניות ריק

חנות הספרים

על דג ובריכה ואגם: הדיג והמדגה בתולדות ההתיישבות בשנים 1949-1934

  • מאת: אמנון לויה
  • עמודים: 265
  • מסת"ב: 978-965-7459-56-0
  • כריכה: רכה
  • שנת הוצאה: 2024
  • מחיר קטלוגי: 193

ספר זה חושף סיפור הצלחה, הוא מגלה את קורותיהם העלומים של מייסדי הדיג והמדגה בארץ ישראל. יזמים עצמאיים, חברי מושבים ובעיקר חברי קיבוצים, חוקרים ואנשי־ממסד בודדים אלה, פעלו בתנאים שנראו בלתי־אפשריים ויכלו להם. בנחישות ובעקשנות עשו את השינוי האקולוגי הגדול בארץ ישראל – הם הפכו את אזורי הספר השוממים ומוכי הקדחת לחבלים מוריקים, פורחים ועתירי מים, וסיפקו ביטחון תזונתי ליישוב המתפתח.

על הספר
ראשוני העולים, המהגרים והפליטים, שהקימו את היישוב החדש בארץ ישראל, עלו מתוך צורך ביציבות וכמיהה לחוש קרקע תחת רגליהם; הם נמשכו לעבודת האדמה ואולי אף נרתעו מהים. החוף הארוך של הארץ כמעט שלא נוצל על ידיהם לפיתוח הדיג ולקבלת שפע תנובת הים. למרות שהיו דלי אמצעים ולעיתים רעבו ללחם עשו רק מעט ניסיונות לדוג בים, בנחלים ובאגמי הכנרת והחולה; רובם של ניסיונות אלה לא צלח.

בשנות השלושים, משגדל היישוב וגדלו צרכיו ואמצעיו, התפתח הדיג והתמסד הן על ידי שלטונות המנדט הבריטי הן על ידי מוסדות התנועה הציונית, בייחוד על ידי מחלקת הים של הסוכנות היהודית.

בשנות הארבעים התפתח במהירות גם המדגה – גידול דגים בבריכות; ענף זה אפשר להיאחז באזורי ספר, שאדמות הביצה שלהם ומימיהם המליחים לא היו ראויים לגידולים חקלאיים אך התאימו מאוד לגידול דגים. כך התבססו ופרחו היישובים בעמקי בית שאן, החולה והירדן, וסמוך לשפך הירדן לים המלח. הדיג והמדגה סיפקו כארבעים אחוזים מצריכת החלבון של היישוב המתפתח ואפשרו את קיומו ואת גידולו גם ביתר חלקי הארץ.

פרק היסטורי מרתק ואופטימי זה לא ידוע לרבים. ראוי להביאו לחובבי תולדות ארץ ישראל ולקוראים בכלל, ולחרות אותו בתודעה הציבורית.

על המחבר
המחבר, אמנון לויה, חבר קיבוץ עמיר שבעמק החולה, מדריך טיולים בארץ ובחו"ל, עבד בעבר בענף המדגה. ספר זה מבוסס על מחקר, שאותו החל לפני למעלה מעשרים שנה וראשיתו בעבודת המוסמך, שהגיש לחוג ללימודי ארץ ישראל שבאוניברסיטת חיפה (2000).

הספר יצא לאור בסיוע חבצלת החדשה – קרן התנועה הקיבוצית

₪193.00 ₪135.00

חלק ראשון: מבואות

פרק ראשון: התחלות
דיג, מדגה ודיוג
שיטות ואמצעי הדיג בתקופה הנדונה
הדיג בארץ ישראל עד שנת 1920
מעורבות יהודים בדיג בשלהי השלטון העותמני
פרק שני: המונופול של ח'ורי וגולדצוויג על הדיג באגמים
הדיג בימת הכנרת
הניסיונות של היישוב העברי להשתלב בדיג בכנרת
ח'ורי וגולדצוויג וזיכיון הדיג באגם החולה (1934-1923)
פרק שלישי: מהלכי החקיקה הבריטית לעיצוב מסגרות דיג מסודרות
פקודת הדיג של שנת 1926
פתיחתה וסגירתה של מחלקת הדיג הממשלתית
הדוח של ג'יימס הורנל להגברת הדיג בארץ ישראל (1934)
הורנל והיישוב היהודי
ההמלצות של הורנל לגבי מבנה מחלקת הדיג הממשלתית
ההמלצות של הורנל לפיתוח סוגי הדיג השונים
הארגון־מחדש של מחלקת הדיג הממשלתית
פקודת הדיג של שנת 1937
נספח: היתרי אורך הדגים לפי פקודת הדיג (1937)
פרק רביעי: המוסדות הלאומיים ויחסם לדיג
מדוע נכשלו ניסיונות הדיג של היישוב העברי עד המחצית השנייה של שנות השלושים?
מחלקת הים של הסוכנות היהודית ופעולותיה לפיתוח הדיג הימי

חלק שני: הדיג באגמים עד קום המדינה

פרק חמישי: חברי חולתא, חלוצי הדיג ההתיישבותי בעמק החולה
רכישת זיכיון החולה
הקמת חולתא ותחילת הדיג בתקופת המרד הערבי (מאורעות 1939-1936)
השבחת האגם – הכנסת דגי הקרפיון
ההיאחזות בדרדרה והתיישבות הקבע
קשיי העבודה בתקופת מלחמת העולם השנייה ושיבת הדייגים הערבים לאגם
הרעיונות להפיכת האגם לבריכות דגים – אינטנסיפיקציה של האגם
הפגיעה בעבודה הסדירה באגם בתקופת מלחמת העצמאות
נספח: מכתב בקשה להוצאת הסירות הזרות מאגם החולה
נספח: חוזה הסכם לחכירת הסיידה
פרק שישי: הדיג באגם הכנרת
פעולות מחלקת הים לפיתוח הדיג בכנרת
הפעילות העברית בכנרת בשנות השלושים
הקושי לבסס את כלכלת המשקים על דיג וגידולים חקלאיים גם יחד
כניסת דייגי הקיבוצים לדיג בבטיחה (בקעת בית ציידה)
המדיניות הבריטית לגבי הדיג בכנרת
הדוח של סיסלי קיית ריקרדו־ברטרם
נתוני הדיג בכנרת
הדיג בשנות החמישים – פעילות לשיקום הדיג
פרק שביעי: פרשת 'רשת'
ראשית העימות בין דייגי רשת לדייגי חולתא
הוועדות של קק"ל לפתרון הסכסוך
סכסוך הדיג בשיאו
סיום הפרשה
נספח: זיכרון דברים בין דייגי חולתא לקואופרטיב רשת
פרק שמיני: ייבוש החולה – סוף הדיג באגם
תחילת פעולות הייבוש – הפגיעה בדגה
הדיג החשמלי באגם ובתעלות
המעבר לדיג בתעלות ובשמורת החולה
פרק תשיעי: סיכום


חלק שלישי: התפתחות ענף המדגה בשנים 1948-1934

פרק עשירי: ניסיונות ראשונים להקמת בריכות לגידול דגים (1934-1920)
פרק אחד־עשר: ברנקו זיצר ומפעל הדגים בקורדני
קשיים ובעיות בהקמת הבריכות
מעורבותה של משפחת שורץ במפעל הדגים
דעיכת מפעל הדגים בקורדני והאחראים לה
המאבק על התודעה בנוגע לראשוניות של זיצר
נספח: תוכניות וחלומות – תשבי וקיש
פרק שנים־עשר: ראשית המדגה בעמק בית שאן
ניר דוד, חלוץ המדגה הקיבוצי
בריכות ראשונות בניר דוד
הסכסוך בין ניר דוד ומסילות על זכויות המים
נספח: תמיכת הבריטים בהקמת המדגה בניר דוד
נספח: הסכם להקמת חברת מניות לבניין הבריכות בניר דוד
פרק שלושה־עשר: התפשטות הבריכות ברחבי עמק בית שאן
בריכות הדגים כמענה לאתגר יישוב עמק בית שאן, פיתוחו וכלכלתו
בעיות אספקת המים לבריכות הדגים
ניסיונות הפיקוח על תחום המדגה
תהליך גידול הדגים בעמק
מחלת הפרימנזיום
פרק ארבעה־עשר: המדיניות הבריטית בנוגע לבריכות הדגים ותגובת מחלקת הים כלפיה
החקיקה בנוגע לבריכות הדגים
פקודות ותקנות בריאות העם (הציבור) ורישוי הבריכות
מינוי נציב המים וניסיונות להסדיר בחוק את זכויות המים והקרקע – פקודת הניקוז (מים עליונים), 1942
תרומתו של קולין ברטרם למפעל המדגה
קייט סיסלי ריקרדו־ברטרם ומפעל הבריכות הממשלתי במלחה
נספח: תפרוסת הבריכות על פי הבריטים בשנת 1944
פרק חמישה־עשר: משק שורץ – חוות דיג פרטית
תחילת דרכה של משפחת שורץ בארץ ישראל
מפעל הדגים המשותף עם קיבוץ דפנה
ראשית הקמת בריכות הדגים בגבעת שורץ
קשיים ובעיות בדרך להרחבת המפעל
ניסיונות של משפחת שורץ להרחיב את פעילותה לחו"ל
חוות שורץ – סוף הדרך
נספח: ההסכם בין קק"ל למשפחת שורץ
נספח: יוזמות של הבריטים לייצא מארץ ישראל דגיגים וידע בגידול דגים
עסקת הקרפיונים והפורלים עם הודו
מסירת דגיגים לסוריה
פרק שישה־עשר: התפשטות בריכות הדגים בצפון עמק החולה
התפתחות הבריכות בעמק החולה
הקמת בריכות בקיבוצים
הבריכות ובעיית התברואה
הקמת הבריכות במושב שאר ישוב
השותפות של הקיבוצים דפנה ודן בניסיונות לגידול דגי פורל
התרחבות שטח הבריכות תוך כדי קשיים
פרק שבעה־עשר: הקמת בריכות דגים בשאר חלקי ארץ ישראל
מקורות המים לבריכות הדגים
ניסיונות ייחודיים בענף המדגה
ניסיונות לגידול דג בורי (קיפון) במי מלח בעתלית ובעין המפרץ
ניסיונות לאטימת חולות נודדים ומאבק בחלחול וחוסר ניקוז
יוזמות דיג ומדגה בבריכות מפעלי החשמל בנהריים ובחיפה
הבריכות באזור ים המלח
בריכות פרטיות
ארגון מגדלי הדגים
תנובה ושיווק הדגים
נספח: יומן הדיג בבריכת חברת החשמל בחיפה 17 במאי – 12 ביוני 1942
פרק שמונה־עשר: תצרוכת הדגים בארץ ישראל בשנים 1948-1936
התחרות בין תנובת־הדיוג המקומית ובין היבוא
פרק תשעה־עשר: בריכות הדגים בתקופת מלחמת העצמאות ואחריה
פרק עשרים: סיכום
מקורות

מפתחות

ספר זה מתמקד בתולדות הדיג וגידול הדגים ביישוב העברי בכלל ובעמקי בית שאן והחולה בפרט, משנות השלושים של המאה העשרים, אז החלו ענפים אלה להתפתח, ועד מעט אחרי קום המדינה.

המניע שלי לעסוק בנושא נובע מנסיבות אישיות ורגשיות. ב־1969 הגעתי כנער ב'חברת נוער' לקיבוץ עמיר שבעמק החולה, בו פעל ענף מדגה גדול ומוצלח מבחינה כלכלית ותולדותיו עניינו אותי. כחבר הקיבוץ במשך שנים רבות התעניינתי בנושא הדיג ומצאתי ביטוי לכך בכתיבת עבודת המוסמך, שהגשתי לאוניברסיטת חיפה בשנת 2000; כך, עם הזמן, נעשה הדיוג לחלק מהביוגרפיה שלי.

במהלך המחקר מצאתי מידע רב בארכיונים רבים של מוסדות וארגונים כמו קרן קימת לישראל והשומר, ובארכיונים של יישובי עמק החולה, עמק בית שאן ועמק הירדן. המקורות הראשוניים כוללים מכתבים, תזכירים, חוזים ורישיונות של המוסדות המיישבים, של הבריטים ושל הדייגים ומגדלי הדגים. המקורות המשניים כוללים ספרים על הדיג בארץ ישראל בתקופות שונות וספרים שמתארים תהליכי התיישבות, מאמרים בכתבי עת ופרסומים עיתונאיים ואחרים, שבשנים האחרונות ההתוודעות להם והנגישות אליהם גדלו מאוד בזכות המרשתת.

בימי מלחמה אלה, כאשר הצפון והדרום מאוימים, הרוסים ונטושים בחלקם, חשתי צורך עז לפרסם את המורשת המחקרית שלי בנושא הדיג וכך לשפוך אור על קבוצת אנשים מחויבים, שפעלו בתנאים שנראו בלתי־אפשריים ויכלו להם; בנחישותם ועקשנותם הפכו אזורי ספר שוממים ומוכי מלריה לחבלי ארץ ירוקים, פורחים ועתירי מים. לנגד הרס ההתיישבות העכשווי והשחרת מפעלם של החלוצים הציונים קיימת חשיבות רבה להביא לתודעת הציבור פרק מאתגר ומעודד זה בבניין הארץ.

***
ארץ ישראל שוכנת לאורך מאה ושמונים קילומטרים של חופי הים התיכון. באזוריה הפנימיים זורמים נחלים רבים והיו בה שני אגמים של מים מתוקים — הכנרת ואגם החולה, שיובש בשנות החמישים של המאה העשרים. מנתונים גאוגרפיים אלה מתבקש, שדגים יהוו מרכיב משמעותי מכלכלת הארץ ומתזונת תושביה אך עד שנת 1937 לא פותח ענף הדיג.

הגידול באוכלוסיית הארץ וקשיי התובלה בעקבות מלחמת העולם השנייה, שפרצה ב־1939, העלו לסדר היום של המוסדות הלאומיים ושל שלטונות המנדט את הצורך להשתחרר מתלות במזון מיובא ולהגביר את ייצור המזון, בעיקר החלבון. מסקנתם היתה, שפיתוח ענפי הדיוג — בייחוד ענף המדגה — עשוי לתת לכך מענה מסוים. חרף האינטרס המשותף למוסדות המיישבים ולשלטונות המנדט, לא פעם האשימו מוסדות היישוב את הבריטים בנקיטת מדיניות, שמעכבת את התפתחות הדיוג ואילו הבריטים האשימו לא פעם את היישוב העברי ומוסדותיו בסיכון בריאות הציבור ובפגיעה בזכויות מים באזורים שונים.

מצד הבריטים עסקו בנושא בעיקר מחלקות החקלאות והדיג, המים והבריאות; לא תמיד שררה ביניהן הסכמה בנוגע למדיניות הנכונה. מצד היישוב העברי עסקו בנושא מוסדות הכשרת הישוב, קרן היסוד, הקרן הקימת לישראל, פיק"א, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ובייחוד מחלקת הים שלה, שנוסדה ב־1936. הדייגים הערבים, שדגו בעיקר באגמים ובחופי הים, והדייגים ומגדלי הדגים היהודים מהמגזר הפרטי השפיעו גם הם על התפתחות הדיוג.

מציאות מורכבת זו עוררה אצלי שאלות שונות: מדוע חשו היהודים, ששלטונות המנדט מעכבים את התפתחות הדיג והמדגה; מה היו היחסים בין הדייגים הערבים והיהודים, וכיצד יחסיהם השפיעו על התפתחות הדיוג; מדוע התפתח ענף המדגה בעיקר במסגרת התנועה הקיבוצית, ובייחוד בעמקי בית שאן והחולה; האם הצליחו הדיג והמדגה לספק את הצרכים התזונתיים והכלכליים המבוקשים?

הספר דן בשאלות אלה ובשאלות נוספות; ניסיתי להשיב עליהן באופן יסודי ואחראי, להעלות בחכתי עובדות חמקמקות ולהביא לאור העולם את קורות הדיוג המודרני בארץ ישראל ואת מקומו בתולדות היישוב.

 

 

© 2021 איתי בחור – הוצאה לאור. כל הזכויות שמורות. הוקם ע"י as2 e-consulting