הקדמה
מבוא
עלייתו של ד"ר פוחובסקי לארץ ישראל ותחילת עבודתו ביפו
ד"ר פוחובסקי ברחובות
בחזרה ליפו ולתל-אביב
מלחמת העולם הראשונה
בחזרה לתל-אביב ובית החולים 'גלעד'
ד"ר פוחובסקי המנתח
משחת פוחובסקי
מחקרים והרצאות
ד"ר פוחובסקי האיש
אמצעי התחבורה של ד"ר פוחובסקי
אהובה וד"ר פוחובסקי — מעורבות ציבורית וחברתית
בית חולים 'גלעד' — בידי רופאים אחרים
שנותיו האחרונות של ד"ר פוחובסקי
הכרת תודה
מקורות
במאמר, שפרסם פרופ' משה פיינסוד בגיליון חודש מרץ 2003 של 'הרפואה' — ביטאון ההסתדרות הרפואית בישראל 'פצע ירייה במוח — ראשון־לציון 1913' על אודות טיפול שהגיש ד"ר יהודה לייב (אריה ליאון) פוחובסקי לשומר מראשון לציון שנפצע בראשו מירי, הוא כותב "נקווה שאחד העוסקים בתולדות הרפואה בארץ־ישראל יגאל את סיפורו האישי והמקצועי [של ד"ר פוחובסקי] מנשייה."
התוודעתי לראשונה לד"ר פוחובסקי בשנת 2008, עת אספתי חומר לספרי על 'רפואת אף־אוזן־גרון בארץ־ישראל'. ראשון רופאי אף־אוזן־גרון שהשתקעו בארץ היה ד"ר משה שרמן, שנמנה על הרופאים בקבוצת המייסדים של 'האגודה המדיצינית העברית בארץ־ישראל' (לימים 'ההסתדרות הרפואית בישראל') שהוקמה בינואר 1912. אחד היוזמים להקמת האגודה היה ד"ר פוחובסקי, שנבחר גם כיושב הראש שלה וכיהן בתפקידו שמונה שנים. תקופת כהונתו היתה רבת תהפוכות פוליטיות ואתגרים רפואיים: מלחמת העולם הראשונה על המחסור ברופאים, הרעב והמגפות שהתחוללו במהלכה; החלפת השלטון העותמני בשלטון המנדט הבריטי; התאמת הרפואה ליישוב הגדל ולארץ המתפתחת מעולם שלישי לעולם מודרני — המעבר מרפואה חלוצית לרפואה ממוסדת. סיפור חייו הארוכים ועתירי הפעילות מהווה דוגמה מייצגת לחיי הרופאים בארץ ישראל ולתמורות שחלו באופיה ובמערכת הרפואה שלה. שמו של ד"ר פוחובסקי עלה שוב, ארבע שנים מאוחר יותר, כאשר כתבתי את ספרי השני, 'בתי־חולים פרטיים בארץ־ישראל'; הוא פתח בביתו בתל־אביב בית חולים פרטי בשם 'גלעד'.
בחודש דצמבר 2019 פרצה בעיר ווהאן שבסין מגפה, שנגרמה על ידי נגיף קורונה 2019 (COVID-19). באמצע פברואר 2020 החלה המחלה להתפשט במהירות לכל רחבי העולם והגיעה גם לישראל. בחודש מרץ, בעקבות עלייה בשיעור ההדבקות בנגיף הקורונה בארץ, הוטל סגר על תושבי ישראל. החובה להסתגר בבית לזמן בלתי ידוע הניעה אותי לחפש תעסוקה לשעות הפנאי הרבות. החלטתי להיענות לאתגר שהציב פרופ' פיינסוד, מה גם שבשנים האחרונות התברר שנכדתו של ד"ר פוחובסקי, פרופ' עידית פלטאו, היא סבתו של החבר של נכדתי, שהפך כבר לבן־בית אצלנו; משהתוודעתי לקשר המשפחתי הזה, אתגר ההתחקות אחר סיפורו האישי והמקצועי של ד"ר פוחובסקי נעשה גדול עוד יותר.
בינואר 2022 ימלאו מאה ועשר שנים להקמתה של ההסתדרות הרפואית בישראל, שאותה הקימו ד"ר פוחובסקי וחבריו; מצאתי שאין זמן מתאים מזה כדי להוציא לאור את סיפור חייו.
מהיכן מתחילים?
ראשית דבר חזרתי לחומר שבזמנו אספתי על ד"ר פוחובסקי ועל בית החולים הפרטי 'גלעד', שפתח בביתו בתל־אביב. נוסף על כך שאבתי מידע מעשרות כתבות ומודעות על ד"ר פוחובסקי, משפחתו, פעילותו הציבורית והרפואית ובית החולים שלו, שזמינות באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' של הספרייה הלאומית של ישראל בשותפות עם אוניברסיטת תל־אביב. מידע רב נוסף נמצא בגיליונות ישנים של כתבי העת, 'זכרונות דברים של האגודה המדיצינית העברית שבארץ ישראל', 'הרפואה' ו'מכתב לחבר', ומצאתי עוד פרטים במספר ספרים. נעזרתי גם בארכיונים שונים; בגלל הגבלות התנועה והפעילות בעת מגפת הקורונה לא ניתן היה לבקר בהם, אך אנשיהם נחלצו בנפש חפצה לעזרתי ככל שיכלו. הסתייעתי גם בעמיתים תל־אביבים חוקרי תולדות תל־אביב ובעמיתים שעוסקים בהיסטוריה ובתולדות הרפואה בארץ־ישראל. על כל אלה נוסף מידע יקר מפז מפי נכדותיו של ד"ר פוחובסקי, פרופ' עידית פלטאו וליהיא פקר.
לאחר ארגון החומר המגוון וסידורו בהתאם לתקופות חייו של ד"ר פוחובסקי הגיעה העת לעבד את כל המידע הזה לסיפור חיים.
מה מתאים יותר מאשר לפרסם עבודה זו כמאמר ב'הרפואה' בגליון ינואר 2022, ביום חגה המאה ועשר של ההסתדרות הרפואית? אך ככל שהתקדמתי בכתיבה נוכחתי לראות שהמאמר הולך ומתארך, ומספר המקורות מצטבר ועולה על מאה, ולפיכך אין עבודתי מתאימה ל'הוראות למחברים' של מערכת כתב העת.
מכאן ועד החלטה לכתוב ספר, המרחק היה קצר.
כשנמשכו ההגבלות עקב מגפת הקורונה על פעילות מחוץ לבית ובמהלך ימי הסגר השני, שנכפה על תושבי ישראל בחודש ספטמבר, יכולתי להמשיך ולחפש אחר מידע נוסף, להעמיק בחומר הרב שעמד לרשותי ולגלות עוד ועוד פרטים על אודות חייו ואודות עבודתו הרפואית והציבורית של ד"ר פוחובסקי, שהאריך ימים ונפטר בשיבה טובה בגיל תשעים ושש; ככל שמצאתי מידע נוסף הלכה והתרחבה יריעת הכתיבה, והתוודעתי יותר ויותר לדמותו המיוחדת ולאישיותו הרבגונית.
ד"ר פוחובסקי היה רופא ואדם רב מעש. סיפורו הוא סיפור של ראשית הרפואה העברית בארץ־ישראל המשולב בפעילות ציבורית; על כן ראוי היה ש"ייגאל מנשייה".