סל הקניות ריק

חנות הספרים

פרקים בהתפתחות הפסיכיאטריה

  • מאת: פרופ' אליעזר ויצטום , ד"ר יעקב מרגולין
  • עמודים: 412
  • מסת"ב: 978-965-7459-36-2
  • כריכה: רכה
  • שנת הוצאה: 2017
  • מחיר קטלוגי: 193 ש"ח

מאז ומתמיד משכה הפסיכיאטריה את תשומת לבם של בני האדם. ה'שיגעון', טבעו ומהותו וההתמודדות עם הלוקים בו, היו ונותרו אתגר וחידה לא פתורה. ההפרעות הנפשיות לצורותיהן השונות והמגוונות הפחידו ועדיין מפחידות את בני האדם, במיוחד כשחסרים להם הסברים.

ספר זה מוקדש לתיאור מספר פרקים משמעותיים בדרך הארוכה שהובילה לפסיכיאטריה המודרנית של ימינו. הספר כולל שלושה שערים. בראשון מתוארים ניסיונות רבים ומגוונים, שנעשו במהלך ההיסטוריה במאמץ להבין ולפענח את סוד ה'שיגעון', באמצעות מודלים מסבירים שרווחו בתקופות שונות להבנת מחלות הנפש. חלק מהניסיונות קשור בגירושי שדים ובטיפולים דומים לטיפולים שכיום נקראים 'ריפוי באנרגיות' (ומזכירים הילינג ורייקי). חלק מההסברים קשור בתיאוריות מופרכות כמו פרנולוגיה ודגנרציה, בהיסטריה ובניסיון להבין את מהות ההתחזות לחולה.

בשער השני מתוארים ניסיונות נואשים ובעייתיים, שנעשו על מנת לטפל במחלות הנפש; זאת, על אף שלמטפלים לא היה מספיק ידע לגבי המחלות ולגבי הגורמים להן. חלק מטיפולים אלה, בהם לובוטומיה (הרס רקמות במוח באמצעות דוקרן קרח, שמוחדר למוח דרך ארובת העין), גרמו נזק חמור שעלה בהרבה על התועלת שהופקה מהם.

בשער השלישי והאחרון מובאות תסמונות נפשיות מגוונות, שמדגימות את הקשרים המורכבים בין תרבות, חברה ופסיכופתולוגיה. חלקן 'תסמונות תלויות תרבות' וחלקן קשור באמונות מיתיות ופולקלוריסטיות. בין התסמונות המתוארות ישנה תופעת הוומפיריזם (ערפדות), ליקנטרטפיה (אדם-זאב), וודו, דיבוק אסלאי וזאר, טרנטיזם, מחלת ירח ותופעת האוננות.

בכתיבת הספר באו לביטוי, בנוסף לידע ההיסטורי העשיר, גם הניסיון הקליני רב השנים של המחברים והשקפתם האידאולוגית, לפיה על מנת להעניק טיפול נאות למטופל פסיכיאטרי, על מטפל להכיר לא רק את הפסיכופתולוגיה של ההפרעה, אלא גם להתייחס למטופל, לכוחותיו, לצדו הבריא ולרקע התרבותי והחברתי שלו.

(לתוכן העניינים של הספר – לחצו כאן)

 

על המחברים

אליעזר ויצטום, פרופסור מן המניין בפסיכיאטריה באוניברסיטת בן־גוריון. פרסם יותר מ־200 חיבורים מדעיים. בין ספריו בעברית 'נפש אבל ושכול', 'ירושלים של קדושה ושיגעון' (עם ד"ר משה קליאן), 'גאונות ושיגעון' (עם פרופ' ולדימיר לרנר), 'הורדוס מלך רודף ורדוף' (עם אריה כשר), שזכה בפרס בהט בשנת תשס"ו, 'להביא ילדים לעולם' (עם ד"ר צביה בירמן), 'הפנים הרבות של האובדן והשכול' (עם פרופ' שמשון רובין וד"ר רות מלקינסון).

ד"ר יעקב מרגולין כיהן כמנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, מנהל המרכז הקהילתי לבריאות הנפש–יפו והפסיכיאטר המחוזי בתל אביב. מכהן כחבר בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות של משרד הבריאות. מעורכי הספר 'פסיכיאטריה משפטית בישראל' (עם פרופ' אליעזר ויצטום ופרופ' אלכסנדר גרינשפון) וממחברי הספר 'דמויות בהיסטוריה של הפסיכיאטריה' (עם פרופ' אליעזר ויצטום).

 

₪193.00 ₪135.00

שנינו, מחברי הספר, עוסקים בפסיכיאטריה קרוב לארבעים שנה. הבחירה שלנו במקצוע הזה לא היתה מקרית. לדעתנו, הפסיכיאטריה היא ענף ייחודי במקצועות הרפואה השונים קודם כל בשל אופייה ההומניסטי, שבולט במיוחד על רקע ההתמקצעות והטכנולוגיזציה ברפואה. בנוסף, כדיסציפלינה רפואית הפסיכיאטריה שייכת למדעי הטבע אבל היא המקצוע הרפואי הקרוב ביותר למדעי החברה ולמדעי הרוח. על מנת לתת טיפול נאות למטופל, שלוקה במצוקה נפשית, חיוני להבין לעומק את הרקע החברתי והתרבותי שלו תוך התייחסות לרוחות התקופה והזמן (צייטגייסט).

היום, בתחילת המאה ה־21, במובנים רבים הפסיכיאטריה הינה עדיין אחד המקצועות הרפואיים הבודדים שיש בו אזורים שלמים, שאינם ידועים בדומה לכתמים הלבנים, שהיו על מפת העולם בשלהי ימי הביניים (טרה אינקוגניטה). הגורמים להפרעות הנפשיות הקשות לא ברורים עד היום; ההתמודדות עם הגורמים הנעלמים האלה מהווה נושא מרכזי בספר הזה.

בחלקו הראשון של הספר מתוארים ניסיונות ומאמצים רבים ומגוונים, שנעשו במהלך תקופות שונות בהיסטוריה כדי לגלות את סוד ה'שיגעון' ולפענח אותו. על מנת להבין את מחלות הנפש השתמשו במודלים מסבירים מגוונים, שרווחו בזמנים שונים: המודל הקדום, שמקורו ברפואה היוונית הקלאסית, על ארבע הליחות השונות שבגוף האדם; המודל של כוחות על־טבעיים, בהם שדים ורוחות; מודלים אלכימיים ואסטרולוגיים; מודלים, שהיו קשורים בהבנת היקום בתקופתם, בהם אתר ומסמריזם.

בחלק השני מתוארים אחדים מהניסיונות הנואשים השונים והמרובים, שנעשו על מנת לטפל במחלות הנפש על אף שלמטפלים לא היה מספיק ידע לגבי המחלות ולגבי הגורמים להן. הנזק שגרם חלק מטיפולים אלה, בהם לובוטומיה, היה חמור ועלה בהרבה על התועלת שהופקה מהם.

בחלק השלישי הבאנו שורה של תסמונות נפשיות מגוונות, שמדגימות את הקשרים המורכבים שבין תרבות, חברה ופסיכופתולוגיה. חלקן מוגדר 'תסמונות תלויות־תרבות' וחלקן קשור באמונות מיתיות ופולקלוריסטיות.

בחלקים מסוימים של הספר הצגנו גישה ביקורתית; עם זאת מצאנו לנכון להסביר את הרקע להופעתם של טיפולים נואשים ובעייתיים. בתולדות הפסיכיאטריה ניתן למצוא הן אורות והן צללים, ואת התיאור שהבאנו ביחס ל'צללים' יש לראות כתמרור אזהרה ביחס לטיפולים חדשניים, שמוצעים לאחרונה מבלי שיש להם בסיס אמפירי מוצק. הביקורת שהבענו קונסטרוקטיבית ואינה מפחיתה מערכה החיוני של הפסיכיאטריה ומהתועלת שהיא מביאה.

אנו מודעים לחשיבותו של המרכיב הביולוגי בהפרעות הנפשיות ועם זאת חוששים מתהליך, שבו הפסיכיאטריה תהפוך לדיסציפלינה שתתרכז במה שניתן לכנות בצורה מטפורית בשם 'תורת הרצפטורים במוח'. לכן הדגשנו את הקשר שבין ההפרעות הנפשיות והשלכותיהן ובין התרבות, החברה והאמנות. אנו סבורים, שעל מנת להעניק טיפול הולם למטופל הפסיכיאטרי, על המטפל להכיר לא רק את הפסיכופתולוגיה של ההפרעה; עליו גם להתייחס גם למטופל, לכוחותיו, לצדו הבריא ולרקע התרבותי והחברתי שלו.