שנינו, מחברי הספר, עוסקים בפסיכיאטריה קרוב לארבעים שנה. הבחירה שלנו במקצוע הזה לא היתה מקרית. לדעתנו, הפסיכיאטריה היא ענף ייחודי במקצועות הרפואה השונים קודם כל בשל אופייה ההומניסטי, שבולט במיוחד על רקע ההתמקצעות והטכנולוגיזציה ברפואה. בנוסף, כדיסציפלינה רפואית הפסיכיאטריה שייכת למדעי הטבע אבל היא המקצוע הרפואי הקרוב ביותר למדעי החברה ולמדעי הרוח. על מנת לתת טיפול נאות למטופל, שלוקה במצוקה נפשית, חיוני להבין לעומק את הרקע החברתי והתרבותי שלו תוך התייחסות לרוחות התקופה והזמן (צייטגייסט).

היום, בתחילת המאה ה־21, במובנים רבים הפסיכיאטריה הינה עדיין אחד המקצועות הרפואיים הבודדים שיש בו אזורים שלמים, שאינם ידועים בדומה לכתמים הלבנים, שהיו על מפת העולם בשלהי ימי הביניים (טרה אינקוגניטה). הגורמים להפרעות הנפשיות הקשות לא ברורים עד היום; ההתמודדות עם הגורמים הנעלמים האלה מהווה נושא מרכזי בספר הזה.

בחלקו הראשון של הספר מתוארים ניסיונות ומאמצים רבים ומגוונים, שנעשו במהלך תקופות שונות בהיסטוריה כדי לגלות את סוד ה'שיגעון' ולפענח אותו. על מנת להבין את מחלות הנפש השתמשו במודלים מסבירים מגוונים, שרווחו בזמנים שונים: המודל הקדום, שמקורו ברפואה היוונית הקלאסית, על ארבע הליחות השונות שבגוף האדם; המודל של כוחות על־טבעיים, בהם שדים ורוחות; מודלים אלכימיים ואסטרולוגיים; מודלים, שהיו קשורים בהבנת היקום בתקופתם, בהם אתר ומסמריזם.

בחלק השני מתוארים אחדים מהניסיונות הנואשים השונים והמרובים, שנעשו על מנת לטפל במחלות הנפש על אף שלמטפלים לא היה מספיק ידע לגבי המחלות ולגבי הגורמים להן. הנזק שגרם חלק מטיפולים אלה, בהם לובוטומיה, היה חמור ועלה בהרבה על התועלת שהופקה מהם.

בחלק השלישי הבאנו שורה של תסמונות נפשיות מגוונות, שמדגימות את הקשרים המורכבים שבין תרבות, חברה ופסיכופתולוגיה. חלקן מוגדר 'תסמונות תלויות־תרבות' וחלקן קשור באמונות מיתיות ופולקלוריסטיות.

בחלקים מסוימים של הספר הצגנו גישה ביקורתית; עם זאת מצאנו לנכון להסביר את הרקע להופעתם של טיפולים נואשים ובעייתיים. בתולדות הפסיכיאטריה ניתן למצוא הן אורות והן צללים, ואת התיאור שהבאנו ביחס ל'צללים' יש לראות כתמרור אזהרה ביחס לטיפולים חדשניים, שמוצעים לאחרונה מבלי שיש להם בסיס אמפירי מוצק. הביקורת שהבענו קונסטרוקטיבית ואינה מפחיתה מערכה החיוני של הפסיכיאטריה ומהתועלת שהיא מביאה.

אנו מודעים לחשיבותו של המרכיב הביולוגי בהפרעות הנפשיות ועם זאת חוששים מתהליך, שבו הפסיכיאטריה תהפוך לדיסציפלינה שתתרכז במה שניתן לכנות בצורה מטפורית בשם 'תורת הרצפטורים במוח'. לכן הדגשנו את הקשר שבין ההפרעות הנפשיות והשלכותיהן ובין התרבות, החברה והאמנות. אנו סבורים, שעל מנת להעניק טיפול הולם למטופל הפסיכיאטרי, על המטפל להכיר לא רק את הפסיכופתולוגיה של ההפרעה; עליו גם להתייחס גם למטופל, לכוחותיו, לצדו הבריא ולרקע התרבותי והחברתי שלו.