סל הקניות ריק

מגזין

למי שנמצא במסטיה ומתעניין גם בבני אדם ולא רק בטבע, או שמזג האוויר מאלץ אותו להישאר בעיירה לזמן מה, מומלץ לבקר בבית-מוזיאון של מטפס ההרים הסווני האמיץ מיכאל חרגיאני. בית מספר 36, הוא האחרון ברחוב שנושא את שמו של חרגיאני, אחריו שדות ואחריהם ההרים היפים של הקווקז.

05 אוקטובר

אז רצינו לנסוע היום לאחמטלי תיאטרי, לשבת בחמארה הקבועה ולהתכונן למסע ההרצאות 'בעקבות סתיו בטביליסי', שמתחיל בעוד שבוע. חיכינו לקו מספר 33. עשרים דקות עברו. ואז הגיע אוטובוס מלא אנשים. ויתרנו על האוטובוס והלכנו למטרו ברוסטוולי. גם שם היו המון אנשים. חיכינו, וחיכינו וחיכינו. הרמקול אמר משהו בגרוזינית. שמענו "מרג'נישווילי" ומילים לא ברורות.

קוטה מרג'נישווילי היה במאי תיאטרון גרוזיני ידוע בתקופה הסובייטית. הוא התמחה בהפקות ענק והקים בטביליסי תיאטרון משלו. הרחוב, שבו נמצא התיאטרון של מרג'נישווילי, קרוי על שמו.

שבת. בשש בבוקר יצאנו מטביליסי. נסענו נסענו נסענו. יום שלם. שתים-עשרה שעות. חלפנו על פני העיירה המדכאת גורי (שם נולד סטלין) והפעם לא נכנסנו לשם. המשכנו לכותאיסי, שם צילמנו את המעיין שממנו לקח שוליית הרוקח מיטרופן לרידזה את המים לגזוז הקרם המפורסם שלו (על הגזוז המיוחד של לרידזה יסופר בהרחבה בהזדמנות אחרת). מישהו העלה את הרעיון להיכנס לבית הכנסת המשופץ אבל בדיוק היה יום שבת אז ויתרנו. חצינו את שפלת קולחטי, אכלנו במסעדה עם פוחלצים של חזיר בר ודוב וקרני צבאים.

01 אוקטובר

סצינת יומיום בטביליסי (קטע לא תיירותי)

יום אחד החלטנו לעשות מחקר קטן וצילומי השלמה בסמבה, הכנסיה הגדולה, החשובה, המפוארת, והראוותנית בקווקז ובטביליסי. חכינו ברחוב רוסטוולי לאוטובוס מספר 91 ונסענו. האוטובוס היה די ריק. באחת התחנות עלו אמא ושני ילדים קטנים והתיישבו מאחורינו.

צילומי טבע הם לא הטבע שלי. אני מעדיפה לצלם אנשים, התרחשויות, ערים. אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם עם טבע, עם ההרים האדירים של הקווקז, עם יפי הדרך למסטיה. המעבר – מהרשמים והתחושות שהטבע מעורר לפריים שנראה במצלמה – הוא חמקמק ומשונה; קשה לתפוס בצילום את המורכבות הזאת.

בספטמבר 2007 נסעתי בפעם הראשונה לטביליסי. טיילתי ברחובות הראשיים, רוסתאוולי וצ'אווצ'אוודזה. בניינים ישנים ניצבו משני צדי הרחוב, מעוטרים בעלי בטון, פיתוחים וראשים אנושיים ואחרים. ב-2007 היתה לי מצלמה דיגיטלית פשוטה. צילמתי את אחד הראשים הללו; פנים של אישה צעירה, עצומת עיניים, מחייכת חיוך עדין. הראש הישן הזה פותח את הספר 'סתיו בטביליסי'.

בעשרה לעשר אנחנו מתחת לבניין, מחכים לבה.אם.וו. בצבע סגול חציל, עם לוחית רישוי שעליה כתוב BEE, כמו דבורה, ועוד כמה ספרות שאני לא זוכר. כל מיני מכוניות יוצאות ונכנסות לחצר ואני לא רואה את הדבורה הסגולה וחושש שאולי פספסנו אותה. בינתיים חדוה הולכת למאפייה של הרוסיות, פונה לאופה הגדולה ומסבירה לה בידיים שהיא רוצה לצלם אותה. הרוסייה מופתעת, שמחה וגאה. גם העוזרת שלה באה ועוד איש אחד, אולי הבן שלה. כולם מתרגשים מאוד. עומדים בשקט. מצלמים. אחרי זה תודות וחיבוקים. גם אני מקבל תמונה, יושב על הספסל מתחת לבניין.

"...עיקר העניין בו [בספר] הוא המעקב אחר עובד אמתי באמצעות חומרי הארכיון, חומרים נהדרים שנותרו בידי המשפחה. ..."

אתמול בערב התקיים מפגש מחברים שבמרכזו הרצאה ודיון על הדרכים להוצאה לאור עצמית. טל איפרגן יזמה את המפגש והסבירה על נושאי עריכה.אני הרצתי על השלבים השונים שבתהליך הפקת ספר. המשתתפים שאלו שאלות, ותרמו מניסיונם ולקחיהם. מעבר למפגש בין אנשים שעוסקים בכתיבה - אירוע מרגש ומעודד לכשעצמו - הערב היה עשיר בידע ובמידע מועיל. בהכללה, המסקנה שעולה היא שיש יתרונות רבים להוצאה לאור עצמית - אבל דרושה הפקה איכותית ומקצועית על מנת שהספר יהיה ברמה נאותה, מכובדת וכזו שמאפשרת להציג אותו ולמכור אותו.

חדוה רוקח צילמה.


לקביעת פגישת ייעוץ לגבי בחירת מסלול הוצאה לאור ניתן להתקשר לאיתי בחור: 04-6390938. 

לקריאת מאמר על בחירת הוצאה לאור - לחצו כאן

 

 

שוק הספרים כיום מושפע מהתחרות בין ההוצאות לאור והדבר נעשה על חשבון התוכן ואיכות המוצר, וגם גורם לקריסת חנויות ולחקיקה לא אפשרית

"... ספר כלאיים שובה לב בפשטותו, קורץ בתיאוריו הפשוטים ובאירוניה המעודנת שלו. ..."

© 2018 איתי בחור – הוצאה לאור. כל הזכויות שמורות. הוקם ע"י as2 e-consulting