הספר "לפתח תקוה" מכיל אחד־עשר מאמרים, שעוסקים באירועים, תופעות, מוסדות, ארגונים ואנשים, שפעלו ויצרו בפתח־תקוה במשך שנים ארוכות ועיצבו במעשיהם את דמותה הייחודית.

עלילת הספר 'חמישה ימים באב' מתמקדת בחמשת ימי הלחימה הראשונים בלבנון, שהם המשמעותיים ביותר מבחינת פלוגת 'ונוס' במלחמת לבנון השנייה.

"חובות קדומים" הן קבוצת תעודות המהוות חולייה מקשרת בין בנאי ימי-הביניים ומסורותיהם, לבין מסדר "הבונים החופשים".
הספר מסכם עשרים שנות מחקר של תעודות אלה ותרגום של שתיים מהן לעברית, אחת מהן היא השנייה בעתיקותה.

"ספר זה הוא סיפור אהבה: של בני משפחת יפה לארץ־ישראל. בשל אהבה זו הם עזבו את בתיהם, עלו בייסורים בארץ־ישראל, עברו בה תלאות רעב, מגפות, סבל ופרעות, אבל דבקו בארץ אבות. אני מקווה שאותה אהבה תמשיך ותלווה את כל בני המשפחה ותשמש להם אור גם בצוק העתים".

"כאמן אני מנסה בדרך כלל לפתח רעיונות חדשים משל עצמי, לעבד אותם לפרטים בראשי ולחפש דרכים מקוריות מעשיות לממש אותם.
אימצתי את רעיון האנשת הצפרדעים, ידעתי שיש ביכולתי לממש אותו בדרכי, תוך שימוש בחומרים ובאמצעים העומדים לרשותי.

במרכז הספר הזה עומד יהודי, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הפעיל את מקס ומוריץ - רשת הריגול הגדולה ביותר שהיתה לגרמנים.
הספר חושף את עלילות הרשת, ואת דמותו החמקמקה של ריכארד קאודר - איש המסתורין היהודי שעמד בראשה.

חלקו הראשון של הספר עוסק ברקע ההיסטורי ממנו צמח מיסדר הבונים החופשים מאז ימי־הביניים ועד העת החדשה. בתיאור הדברים הושם דגש על גישה של היסטוריה חברתית, מתוך כוונה לשמש מקור לכל המתעניינים בנושא.

הסיפור

במאה התשע־עשרה רפואת הילדים בעולם היתה בחיתוליה. לא היתה התמחות ברפואת ילדים, לא היו מחלות שהוגדרו כמחלות ילדים וכמעט ולא היו מחלקות ילדים ובתי חולים לילדים. ד"ר מקס סנדרצקי, רופא גרמני ממוצא פולני שנולד ביוון, החליט להקים בירושלים בית חולים לילדי הארץ. לבית החולים קראו 'מַרִיֶנְשְׁטִיפְט' והוא שירת את ילדי המזרח התיכון כולו. שלא כבתי החולים האחרים בעיר, שבהם קיבלו חולים על בסיס לאומי, דתי או מיסיונרי, בית החולים לילדים של ד"ר סנדרצקי פתח את שעריו לחולים בני כל העמים והדתות.

ד"ר סנדרצקי החזיק את בית החולים במשך 27 שנים סוערות. יוהנה, אישתו של הרופא, ניהלה את משק הבית של המוסד ובישלה לחולים, ושלוש מבנותיהם עבדו בו כאחיות. ב־1899 ד"ר סנדרצקי שם קץ לחייו ובית החולים נסגר.

ב־1996, לאחר מאבק ארוך, בניין בית החולים לילדים ברחוב הנביאים 29 הוכרז כמבנה לשימור. מאז ועד היום מתנהל דיון על האופן שבו ישומר. כיום פועלת בבניין עמותת 'שבת אחים', המביאה ילדים מארצות שונות (ביניהן ארצות אויב) לניתוחי לב מצילי חיים בישראל. הילדים והוריהם גרים בבניין לפני הניתוח ובתקופת ההחלמה.

הספר

הספר, הכתוב כספר קריאה ומחקר גם יחד, משחזר את את סיפורם הנשכח של ד"ר סנדרצקי ובית החולים לילדים. הציטוטים מתוך הדוחות והמכתבים הנדירים של ד"ר סנדרצקי, מעלים את קולו ומעוררים תחושה של קריאת אוטוביוגרפיה. הספר מיועד לחובבי תולדות ירושלים וארץ־ישראל, ולמי שמבקש סיפור אנושי, רפואי־הומניסטי.

הספר מכיל פרק מיוחד העוסק בעשרים שנות ההתחקות של פרופ' שמואל ניסן בעקבות ד"ר סנדרצקי; נספח לשימור המבנה שכתבו אדריכלי השימור גיורא ודרור סולר; נספח מיוחד לפעילות העכשווית של הבאת ילדים מהעולם לניתוחי לב, שכתב מר ג'ונתן מיילס; ופרק הקדשה לסילביה ולפרופ' קלמן מן ז"ל, מנהל 'הסתדרות מדיצינית הדסה'. חלקו האנגלי של הספר כולל מבוא מאת פרופ' אבירם ניסן על ד"ר סנדרצקי ופועלו, ופרק על 'שבת אחים' בשפה האנגלית. הכתוביות לתמונות והמפתחות כתובים בעברית ובאנגלית. בספר ישנם עשרות תצלומים, רובם נדירים, ועשרות תחריטים של ירושלים במאה התשע־עשרה.

המחברים

פרופ' שמואל ניסן, ממייסדי תחום כירורגיית הילדים בישראל, ניהל את המחלקה הכירורגית וכירורגית ילדים ב'הדסה הר הצופים'. בצד עבודתו הרפואית פרופ' ניסן הקדיש למעלה מעשרים שנה למחקר ההיסטורי של הספר ולקח חלק מרכזי במהלך הציבורי לשימור מבנה בית החולים.

איתי בחור, סופר ומו"ל המתמחה בכתיבה ובהוצאה־לאור של ספרות חומרי מציאוּת וספרות היסטורית. זהו ספרו החמישי.

בית החולים בצפת חגג בשנת 2010 מאה שנה להיווסדו. לקראת האירוע יזם בית החולים ספר משמעותי ומרהיב המגולל את תולדות המוסד מראשיתו ועד היום. חלקו ההיסטורי של הספר מבוסס על מחקר מעמיק וחלקו האקטואלי מפרט את מחלקות המרכז הרפואי 'זיו' היום.