בין האישי ללאומי

תוכן

הדרך לישראליות           9

הצבת דגל באלכסנדריה             27

פרגוואי — הלב של דרום אמריקה          50

מש"ב    58

שבדיה  61

חדר המצב         67

ארגונים בינלאומיים — ארב"ל    69

סגן ראש המשלחת של ישראל

למוסדות האו"ם בז'נבה 2004-2000      72

ירדן       84

שגריר בדרום־קוריאה    97

מנהל המחלקה לשיתוף פעולה אזורי במזרח התיכון        123

אפילוג — סופה של תקופה ומציאות קודרת        129

ארגונים בינלאומיים – ארב"ל

בז'רגון המקצועי העבודה הדיפלומטית נחלקת לשתי דיסציפלינות נפרדות: הדיפלומטיה הבילטרלית והדיפלומטיה המולטילטרלית. הדיפלומטיה הבילטרלית היא הדיפלומטיה הקלאסית, שמתייחסת לקשרים הדדיים בין שתי מדינות. זו בדרך כלל כרוכה בהכרה הדדית ובחילופי נציגויות, לרבות שגרירים ודיפלומטים נוספים בהיקף שתואם את החשיבות שכל מדינה מייחסת ליחסים. תחום עיסוקה של דיסציפלינה זו כולל סדר יום בתחומים מדיניים, ביטחוניים, כלכליים, תיירותיים, בריאותיים ועוד.

הדיסציפלינה המולטילטרלית משמעותית לא פחות ומאתגרת לא פחות (בוודאי עבור מדינת ישראל); זו כוללת את סך הפעילות מול ארגונים בינלאומיים ובתוכם. עולם הארב"ל מקיף ארגונים רבים, ממשלתיים, לא ממשלתיים (NGO  ̶  Non-Governmental Organization) ובינלאומיים. בראש הארגונים האלה עומד האו"ם (האומות המאוחדות) על סוכנויותיו השונות.

העבודה המולטילטרלית באו"ם עוסקת בתחום אחד או בנושא אחד שעל סדר היום הבינלאומי ומתבצעת בזירה בה משתתפות כל חברות האו"ם. ההתדיינות מתקיימת במליאת הארגון או בוועדות שהוקמו על ידי חברי הארגון באותה מליאה. החלטות מתקבלות בהליך כמו־פרלמנטרי, על פי עיקרון הרוב.

מגילת האו"ם כוננה את הנחות היסוד והמוסכמות, שכל מדינה מתחייבת לקבל על עצמה בהצטרפותה אליו. מטרת העל של הארגון היא שמירת השלום והסדר העולמי. בד בבד עם נכונות הקהילה הבינלאומית להסדיר נושאים נתונים במחלוקת התפתח גם המשפט הבינלאומי; תחום זה הוא סך כל האמנות, שאליהן הצטרף מספר משמעותי של מדינות. ההצטרפות של מדינות רבות חיונית כדי לתת לאמנות תוקף של קנה מידה ערכי לפיו מדינות אמורות להתנהל. האמנות מתייחסות לשלל נושאים, בהם זכויות אדם, פליטים, שימוש בים, תיירות בריאות, טלקומוניקציה, פליטים, מהגרים ועוד.

לכל התורה הזאת נחשפתי במחצית השנייה של 1995 במסגרת התחנה הבאה שלי במשרד החוץ. גם תחנה זו התאפיינה בעבודה חלוצית – נמניתי עם צוות ההקמה של מחלקת זכויות אדם ועניינים הומניטריים, שפעלה במסגרת אגף ארגונים בינלאומיים (ארב"ל).

שר החוץ שמעון פרס ז"ל וסגנו יוסי ביילין דחפו להקים מחלקה נפרדת לזכויות אדם, שהביאה את ישראל לפעול לראשונה באופן משמעותי במגרש הרגיש הזה. עד אז טיפול משמעותי בנושאי זכויות אדם לקה בחסר או כמעט לא התקיים במשרד החוץ ובכלל המערכת השלטונית הישראלית.

שש האמנות המרכזיות של זכויות־האדם הן:

– זכויות אזרחיות פוליטיות.

– זכויות חברתיות כלכליות ותרבותיות.

– זכויות הילד.

– מניעת אפליה נגד נשים.

– נגד עינויים.

– נגד גזענות.

ישראל היתה בין המדינות שאיחרו מאוד לאשר את הצטרפותן לאמנות אלה; רק בשנת 1991 הכנסת, בהובלת שר המשפטים דאז דן מרידור, אשררה את המהלך. בחתימתה על האמנה התחייבה המדינה לפעול על פי סעיפי אותה אמנה, להתאים אליה את החוקים והתקנות בתחומה ואחת לכמה שנים לדווח לוועדת האמנה על ההתקדמות בתחום זה.

אחת המשימות הראשונות שלנו היתה הכנת הדוחות הראשונים לוועדות־האמנה השונות. השותף הטבעי למאמץ היה משרד המשפטים ועד מהרה התברר, שאיש לא מכיר את תהליך הדיווח. שיגרנו לנציבות לזכויות האדם בז'נבה משפטן צעיר ומבטיח בשם יובל שני, כדי שיעבור שם השתלמות בנושא הדוחות. לימים פרופסור שני כיהן בתפקיד דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשנת 2013 גם כחבר הוועדה לזכויות אדם של האו"ם.

אתגר אחר היה ליקוט וגיבוש של מידע ונתונים על מנת שניתן יהיה לכלול אותם בדיווחים השונים. עד אז נתונים על מצב ילדים, נשים, זקנים, אסירים – לא היו בנמצא בצורה מתודית ומסודרת. היה עלינו 'לחנך ולהרגיל' את גורמי הממסד הישראלי לאסוף מידע ונתונים שנחוצים לעבודתם שלהם.

לא בכדי ההצטרפות של ישראל לתחום זכויות האדם היתה איטית ומהוססת. מצב החירום, שהונהג בארץ בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה, ומאוחר יותר החזקת שטחי יהודה ושומרון, חשפו את ישראל לתחום נוסף של התקפה וביקורת שיטתית מצד יריבותיה באזור ובעולם. זירת האו"ם היתה מאז ומתמיד קשה ועוינת למדינת ישראל וכתוצאה מכך שררה בארץ מחלוקת לגבי הבחירה באחת משתי אפשרויות התמודדות עם מציאות זו. אפשרות אחת היתה, ברוח הציטוט המיוחס לראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון – "או"ם שמום"; כלומר, להחרים את הדיונים בתקווה שהדבר יפגע בלגיטימיות של ההחלטות האנטי־ישראליות. אפשרות אחרת היתה להתמודד עם הביקורת, להגיב לדברים ולהציב מראה מול חורשי רעתנו. שתי האפשרויות האלה היו בעייתיות, והיה ברור שבחירה בכל אחת מהן לא תשנה את יחס הארגון כלפינו ולא תמנע את ההחלטות נגדנו. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה.