חובות קדומים

פתח־דבר

חלק ראשון

הרקע ההיסטורי מסוף האימפריה הרומית ועד לסוף ימי־הביניים

א. ימי־הביניים

ב. המורשת הרומית

חלק שני

הבנאים בימי־הביניים

א. הבנאות והבנאים

חלק שלישי

"חובות קדומים"

א. מבוא

ב. מיתוס, גילדה, וכל השאר

ג. תוכן התעודות

ד. לחשיבותן של "חובות קדומים"

ה. האם מיתולוגיה מסונית?

ו. מיון התעודות

ז. דרכי המחקר

ח. "החוקות" של ד"ר אנדרסון

ט. סיכום

האם "חובות קדומים" הן שטרי־הבעלות שלנו?

חלק רביעי

התעודות של "חובות קדומים" — קוק', 'קול', 'תבנית המקור' כולל מבואות

מנוסקריפט 'קוק', תרגום התעודה והערות־רקע

נוסח מנוסקריפט 'קוק'

מנוסקריפט 'קול'

'תבנית המקור'

תבנית המקור של חובות־קדומים

נספח א

נספח ב

רשימה ביבליוגרפית

אינדקס

בשנת 1997 הוצאתי לאור את הקובץ השני שלי בסדרת 'פרקי־קריאה', שהוכן לאחי מסדר "הבונים החופשים". הקובץ הנוכחי הינו מהדורה מחודשת ומעודכנת ומתמקד בנושא של "חובות קדומים". מתוך כוונה להגיש לקורא יחידה העומדת בפני עצמה, כללתי גם חלק מהדברים המופיעים בקובץ הראשון שלי,"מבט אישי", אם כי בשינויים קלים.

מתוך שיקולים דידאקטיים, מצאתי לנכון לכלול גם פרק העוסק בנושא בו רבה התהייה. כוונתי לפרק המתמקד במשמעותם של מושגים כמיתוס, גילדה, קומפָּניונים ועוד. פרק זה מיועד להסביר ולהבהיר מספר מונחים היסטוריים הקשורים לבנאים המעשיים של ימי־הביניים ולתעודות שלנו.

הן בקובץ הנוכחי והן בקובץ הראשון של "פרקי קריאה" נקטתי באותה גישה עצמה: הרחבת המקורות העומדים לרשות האחים לרכישת ידע מסוני. ההבדל בין שני הקבצים הוא בכך, שהקובץ הראשון מיועד להבהרת מושגים בתחומים שונים, בעוד שהקובץ הנוכחי ממוקד בתעודות של "חובות קדומים", שהן מורשתם של הבנאים המעשיים מימי־הביניים. בנוסף להצגת החומר, ניתוחו וסיכומו, כולל קובץ זה שתי תעודות מקוריות בתרגום עברי: מנוסקריפט 'קוק' וזה של 'קול' וכן תעודה סינתטית פרי מחקריו של החוקר הבולט ביותר בימינו בתחום זה, וולאס מקלאוד. בכך יצרתי מקור־לימוד, שאינו מחייב שליטה באנגלית העתיקה.

הבעיה היסודית שניצבה בפני היא, שאנו עוסקים בנושא הכולל שלושה מרכיבים שונים:

(א) הרקע ההיסטורי של ימי־הביניים.

(ב) דרך פעילותם וארגונם של הבנאים בלשכותיהם.

(ג) תוכנן של התעודות עצמן.

התלבטתי רבות איך להציג את שלושה התחומים כל אחד בפני עצמו ואיך לקשור ביניהם לאחר מכן. הפתרון שמצאתי הוא יצירת ארבעה חלקים. שלושת הראשונים מתמקדים כל אחד במרכיב אחד, ואילו שלוש התעודות המתורגמות, כולל דברי ההסבר להן, מרוכזות בחלק הרביעי של הקובץ. התייחסות לספר "החוקות" של אנדרסון כללתי בסופו של החלק השלישי.

בהערות־השוליים הגבלתי עצמי לציון המקור עליו אני מסתמך בלבד. מעטות ההערות הכוללות הסבר נוסף. מסיבה זו מצאתי לנכון להביאן בתחתית העמוד.

ברשימה הביבליוגרפית צויינו המקורות במרוכז, כולל מאמרים אליהם לא התייחסתי במפורש בגוף הספר. יחד עם זאת, מפאת ריבוי החומר, אין הרשימה הביבליוגרפית כוללת את כל המחקרים הקיימים בשטח זה. אדרבא, הייתי רוצה שהקוראים יחפשו מקורות נוספים ויעצבו לעצמם דעה. בסופו־של־דבר, המקורות המשמשים אותי הם נחלת־הכלל, אם כי המסקנות אליהן אני מגיע הן תוצאה של ניתוח החומר כפי הבנתי — פרשנות אישית שלי.

אני מקווה כי הצלחתי לעורר עניין, וכי יש בכך תרומה צנועה לבנייה החופשית בישראל.

– דני דורון

המונח "חובות קדומים" מוכר לאחים רבים, אולם רק מעטים עיינו בפועל בנוסח של מסמך יסודי זה בשפתו המקורית. ראשית בשל קשיי השפה ושנית משום שפשוט אין מסמכים כאלה בארצנו וניתן ללמוד אותם רק מתוך הוצאות פקסימיליה או דרך פרסומיהם של חוקרים מסוניים. לעניות דעתי, הנושא עצמו חשוב לכל הרוצה לדעת את המקורות מהם צמחה הבנייה החופשית הסמלית.

בספרו "Illustrations of Masonry" כתב האח וויליאם פרסטון על החובות והתקנות לדרך התנהגותם של בונים חופשים במילים אלה: "חזרה על חובות קדומים מקדימה, ובצדק, את פתיחת הלשכה וכן את נעילתה. דבר זה היה נוהג קבוע של אחינו הקדמונים, ומן־הראוי לעולם לא לזנוח אותו באסיפותינו הרגילות. איזכור של חובתנו אינו יכול להיות בלתי־רצוי לאלה המכירים אותה, ולאלה אשר להם אינה ידועה, אם יש כאלה, יש בהחלט להמליץ לשמעה".

מילים אלה ראו אור בשנת 1775 ודומה כי לא נס ליחם. דברים ברוח דומה מצויים גם ב"חוקות" של אנדרסון. יש הרואים בתעודות של "חובות קדומים" את 'שטרי־הבעלות' של הבנייה החופשית. גם אני סבור כך. היות והתעודות נתפסו בשעתו כמקור הלגיטימיות של "עשיית" בונים חדשים והייתה חובה להחזיק בפועל בעותק של תעודה, אין לדעתי ספק בכך, שתעודות החוקות הקדומות הן אחת החוליות המרכזיות הקושרות את המסורות והנהלים של הבנאים המעשיים מימי־הביניים עם הבנייה החופשית הספקולטיבית, כפי שהתפתחה באנגליה בעת החדשה.

בטקס קידושיו של נשיא חדש אנו קוראים בפני הנשיא הנבחר מתוך "חובות קדומים ומנהגים אחרים" והוא נדרש להביע להם את הסכמתו בטרם יוּשָב על כיסאו. כפי שיתברר להלן, אלה אינן "חובות קדומים" המופיעות בתעודות העתיקות, אלא תמציתם של כמה כללים הקשורים במסמך שאושר לאחר הקמת הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה בשנת 1813. במילים אחרות, המונח "חובות קדומים" משמש בעברית בערבוביה הן לגבי התעודות העתיקות הכוללות את המסורות של הבנאים והחוקות הקדומות של לשכותיהם, והן לתקנות שאושרו לאחר 1813. אחת הסיבות לכך היא, כי בעברית נעשה שימוש במונח "קדומים" גם לתרגום המונח "Old Charges" וגם לגבי ה־"Ancient Charges and Regulations" שכאמור אינם היינו־הך. למילה האנגלית charge יש מספר משמעויות, אולם בכל הנוגע לנושא המרכזי של ספר זה, משמעותו היא הטלת חובה; במקרה שלנו, על הבנאים.

למרבה הפלא לא מצוי בשפתנו חומר על "חובות קדומים" פרט לאזכור כללי של תוכנן. הדבר מעט מפתיע, היות והן בעלות חשיבות מרכזית בתולדות הבנייה החופשית הסמלית. אחד הלנדמארקים של המסדר אף קובע במפורש: "היותו של המדע הסמלי שלנו מיוסד על אושיות האומנות האופרטיבית והפירושים הסמליים שהוא נותן לה, במטרה ללמד אמונה ומוסר".

במילים אחרות: הבנייה החופשית הסמלית אינה, בהכרח, המשכה של הבנאות המעשית, אבל עולם המושגים של הבנאות וכלי עבודתו של הבנאי הם היסוד עליו מבוססים הפירושים הסמליים של המסדר. לכן, כל הקשור בדרך התארגנותם של הבנאים המעשיים הוא גורם יסודי בהבנת הבנייה החופשית הסמלית. "חובות קדומים" כוללות את הנהלים והמינהגים של אותם בנאים. הספרות המסונית עשירה במחקר בתחום זה. מחקרים אלה עוסקים בבחינת ובמיון התעודות העתיקות המכונות מנוסקריפטים או Old Manuscript Constitutions ובעברית — "תעודות החוקות העתיקות". העתיקה ביותר היא מנוסקריפט 'רגיוס' המתוארך כיום לסביב שנת 1410 ונכתב בחרוזים. חלק ניכר מתעודות אלה הן, אכן, כתבי־יד ומיעוטן הופיעו בדפוס בלבד. בתחילה נקרא 'רגיוס' בשם מנוסקריפט האליוֶול (Halliwell) על שמו של החוקר שזיהה אותו לראשונה. כיום רב יותר השימוש ב'רגיוס'. מקורו של השם היא אטימולוגית — מלכותי או "של המלך", פשוט משום שהתעודה הייתה בספריית המלך האנגלי עד שנתרמה על־ידו למוזיאון הבריטי. יש המשתמשים בשם "פואמת רגיוס". להלן השתמשתי לחילופין בכינויים 'תעודה' או 'מנוסקריפט', שהוא המונח הנפוץ בספרות המחקר המסוני. מונח זה פשוט מייחס את התעודה, על־פי תוכנה, לקבוצה של תעודות הכוללות את "חובות קדומים". לגבי תעודות אחרות השתמשתי לעיתים גם במונח 'כתב־יד'. 'רגיוס' היא אכן כזו. לעניות דעתי, השימוש במונח פואמה שם דגש על המבנה הלשוני, על צורת הכתיבה, ולא על תוכנה של התעודה. האם אנו מכנים את האיליאדה של הומרוס פואמה רק משום שנכתבה בחרוזים ובמקצב נוקשה של שירה? לדעתי, מהותה של התעודה הוא הגורם החשוב ולא היותה כתובה בחרוזים. כדאי לדעת, שעצם הכתיבה בחרוזים נחשבה בשעתו לדרך יותר מכובדת וקדושה, בהיותה שונה מדרך־הביטוי ההמונית. ישנה השערה, כי השימוש בחריזה נעשה גם מסיבה נוספת — מרבית הבנאים לא ידעו קרוא וכתוב. ידיעה זו הייתה בשעתו נחלתו של מיעוט בלבד. לכן השימוש בחריזה היה אמצעי מְנֶמו־טכני, המקל על השומעים לשנן את תוכנה בגלל המבנה השירי והחריזה. אגב, חלק מהתעודות הועתקו על־ידי אנשים משכילים, דבר הבא לידי ביטוי בהידור הרב של כתבי־יד אלה.

זה המקום לציין בקצרה, כי אנו יודעים ש'רגיוס' נכתבה על־ידי נזיר וכי היא לא נכתבה ולא יועדה לשמש את הבנאים המעשיים. על־כך אעמוד ביתר אריכות במבוא למנוסקריפט 'קוק'.

אני מניח, כי אחים רבים קושרים את "חובות־קדומים" עם ה"חוקות" של ד"ר אנדרסון. אף־כי לא נתמקד בגירסה זו של "חובות־קדומים", מן הדין לציין כי ספרו של אנדרסון מכיל גם נוסח הכלול בתעודות של "חובות קדומים", אך הוא שונה מבחינות משמעותיות מתוכנן של אותן תעודות. בספרות המסונית גם לא מונים את ה"חוקות" של אנדרסון בין התעודות של "חובות קדומים". להלן אתייחס ל"חוקות" של ד"ר אנדרסון וכן להיותן נוסח משולב.

כאשר התחלתי לעסוק בעריכת סִפְרִי "חובות קדומים" לפני יותר מעשרים שנה, שקלתי רבות כיצד להציג את החומר. ראיתי לנכון להעדיף לימוד ההולך מן הקל אל הכבד. לכן הגעתי להחלטה להימנע מתרגום מנוסקריפט 'רגיוס' על־אף היותו העתיק ביותר. הסיבות לכך היו מורכבות; ראשית, כל תרגום מחייב גם העברת רוחו של המקור ומציאת מקבילות בשפה אליה מתרגמים. היות והמקור כתוב באנגלית עתיקה, סברתי כי שימוש בלשון ימי־הביניים יכביד על האחים. מצד שני, נטישה מוחלטת של השכבה הלשונית תגרום לניסוח מיסמך אחר, השונה באופיו מהמקור. לכך יש להוסיף את היותו של המקור כתוב בחרוזים, דבר המחייב ממילא שינוי סדר השורות בגלל צורכי החריזה, ואז הייתה נגרמת סטייה גדולה מהמקור. היות ומטרתי המרכזית היא ליצור בעברית תעודה המאפשרת השוואה מדעית של התרגום עם המקור, סברתי כי עדיף לתרגם תעודה, שנוסָחָה מצוי בדפוס, בלשון יותר קרובה לאנגלית המודרנית; דבר שיאפשר לקורא הישראלי להשוות בין המקור והתרגום. לכן אף שמרתי בתרגום של מנוסקריפט 'קול' על מספרי העמודים בתעודה המקורית. בשונה מ'קול', שהופיעה בדפוס, מנוסקריפט 'קוק' הוא כתב־יד בלשון הקרובה מאוד לזו של 'רגיוס'. לכן לא היה טעם לנסות ליצור מקבילה מהבחינה הצורנית. העדפתי להתמקד בתכנים ובדמיון למנוסקריפט 'רגיוס' הן במבוא לתעודה והן בהסברים.

עלי להודות, כי מרגע שהתחלתי לעיין במקורות, נשביתי בקסמם של סיפורי־ההרפתקאות הקשורים בגילוי התעודות; לא פעם זהו סיפור כמעט־בלשי, המצביע על מאמץ וכשרון רבים, שהושקעו על־ידי אחים במחקר משווה הנעשה בצורה מדעית. מחקרים אלה הם טכניים ומחייבים השוואת המקורות. מצאתי לנכון להימנע כאן ככל־האפשר מקושי זה משום שכוונתי היא לקרֵב את הקוראים לעיון במקורות. לצורך פרק זה בחרתי להתמקד בספרם של קנופ, ג'ונס, והיימר, שייקרא להלן EMP, משום שמצויים בו שלושה נוסחים של "חובות קדומים": אלה של רוברטס, קול ובריסקו. ספר זה מכיל חומר רב, שראה בו אור לראשונה ולכן הוא יכול לענות על הרצון להגיע לעיון בנושאים מגוונים, אף אם אין הקורא יכול לעיין במקור עצמו. למעשה, אין בארצנו תעודות מקוריות, ודאי לא כאלה העוסקות בתחילתו של מסדרנו. הקרוב ביותר אליו ניתן להגיע הוא תעתיק מצולם או הנוסח בדפוס. ספרם של קנופ, ג'ונס והאמר מאפשר לאחים הרוצים בכך להחזיק בידם, בספר אחד, חומר־לימוד רב־ערך הנותן בידיהם את היכולת להשוות בעצמם בין נוסחים.

הבה נבחן תחילה את משמעותו של המושג עצמו, הנקרא בעברית "חובות קדומים" ובאנגלית Old Charges. המילה האנגלית Charge היא בעלת מספר משמעויות: חובה, התחייבות, צו, צווי, הוראה, וכן גם חובה או פיקדון, או אחריות על משהו או מישהו, כדוגמת הביטוי: to be in charge of. בריטואל האנגלי משמשת כיום מילה זו למה שאנו קוראים בעברית "לקח". לצורך ענייננו בדפים אלה, אין הכוונה ללקחים הנאמרים בעבודות בלשכות, אלא לחובותיהם של הבנאים כלפי נותן העבודה, רב־הבנאים אותו שרתו וכן לעמיתיהם.

לנוחותם של הקוראים שאינם בקיאים בתוכנן של התעודות, ראיתי לנכון להביא תחילה את תמצית תוכנן בקצרה, למרות קיומו של תרגום מלא בהמשך. הסיבה לכך היא דידקטית, בדרך זו יֵקָל על הקוראים להתמקד בנאמר מאוחר יותר גם ללא ידיעה מוקדמת של נוסח כלשהו. שנית, התרגום המלא מהווה יחידה בפני עצמה, דבר המאפשר לימוד הנושא בנפרד מלימוד התעודה.

ברצוני להדגיש, כי בכל מקום נעשתה אבחנה ברורה בין השימוש במונח "אוּמנות" ככינוי למשלח־ידם של הבנאים, לבין המונח "אָמנות". באנגלית מכנים את הבנייה החופשית במילה Craft, אשר מובנה הוא אוּמנוּת או משלח־יד. אסתפק בהערה קצרה זו בלבד. להלן נשארתי נאמן לאבחנה בין השימוש במונח 'בנאים' כדי לציין את הבנאים המעשיים ובין השימוש במונח 'בונים חופשים', המתייחס רק לבנאים־בונים הספקולטיביים.

הערה כללית: מאחר שכל הקובץ מתייחס לנושא מוגדר, נכללו באינדקס זה רק נושאים מרכזיים. המספרים מציינים את מספר העמוד.

אברהם   39, 81, 94, 101-102, 120, 122, 134, 143.

אגדה

אגדת ארבעת המעונים   46, 95.

אגדת הדרגה השלישית   37, 48.

אגדת יורק   26, 40, 55, 60, 72, 81-82.

אדווין   40, 81, 91, 126, 137, 144.

אולבן, סנט   39, 53-54, 81, 83, 89, 104, 125, 137, 143-144.

אומנויות חופשיות   38-39, 47-48, 75, 92-94, 96-99, 114, 117-119,

133.

אוקלידס   38-39, 93-95, 101-103, 122, 134-136, 143.

אחימן רזון   40, 49, 84.

אלפרד, המלך   54-55, 144.

אנדרסון, ג'יימס   6-7, 10, 30, 32-33, 49, 55, 60, 64-65, 69-77, 84,

153.

אקסטר   24, 58.

אשמול, אליאס   51, 56, 77, 80-81.

אתלברט   126, 143-144.

אתלסטן   39-40, 44, 53-55, 83, 88-89, 91, 104-105, 126, 137, 144.

בודליין (ספרייה)   63.

בנאים

חופשים   9, 15, 17, 20, 30, 35, 39, 48, 69, 71, 75, 117.

מעשיים   9, 25-26, 31-32, 35, 43, 50-52, 59, 71-72, 78-79, 81-

83, 87, 89-91.

מקובלים   76-77, 117.

ספקולטיביים   31, 35, 40, 43, 72, 80, 82.

שכירים   17-20, 23, 25, 27, 50, 129.

גיאומטריה   38, 47-48, 53, 75, 90, 92-98, 101-104, 118-119, 121-

123, 125-126, 132-133, 135-136.

גילדה   9, 14, 17-19, 22-27, 35, 43, 45-47, 50, 59, 78-79, 83, 95.

דוד המלך   103, 222-124, 136.

דרמוט, לורנס   40, 49, 84.

הורדוס   67, 124, 142-143.

היסטוריה קצרה   147.

היסטוריה ארוכה   89-90, 147.

הרמטים   37, 95.

הרמס  (טריסמגיסטוס)   37-38, 53, 93-94, 100, 119-122, 134, 143.

חובות

כלליות   38, 44, 46, 73, 128, 131, 138-139.

פרטיות    38, 45-46, 59, 73, 128, 131, 139.

חוקות

ספר ה־     30-33, 38, 46, 49, 55, 60, 64, 69-75, 77, 84, 153.

גותיות     69-71.

חירם   53, 67, 101, 122-123, 136.

יבל   93-94, 98-99, 119, 133.

יובל   98-99, 119, 133.

יורק (העיר)   25-26, 37, 39-40, 51, 53-54, 58, 81, 126-127, 137-

138, 143.

לאנדמרק     82.

למך   37, 39, 52, 65, 75, 81, 94-95, 98-99, 119, 133.

לשכה גדולה

המאוחדת של אנגליה   31, 73, 77.

"המודרנים"   49.

"הקדמונים"   40, 49.

של יורק   40.

מגיסטרטים   13.

מנוסקריפט

אנטיקוויטי   58.

בריסקו     34, 64-65, 119.

האדפילד   64, 149.

וודפורד   62.

ווייקפילד   64.

לשכה גדולה   39-40, 59, 79, 89, 112.

סונגהרסט   62.

סלואן   56-57, 64.

ספנסר   62.

פורטיטיוד   58, 112, 119.

פישר   62.

קול   9, 33, 40, 48, 60, 63, 73, 85-86, 112, 142.

קוק   9, 32-33, 39-40, 42-43, 46, 48-49, 59, 62, 65, 73-74, 85-96.

רגיוס   32-33, 38-41, 43-44, 46, 55, 59, 65, 73, 86, 88-89, 91-

95, 107, 128, 131, 145, 153.

רוברטס   64-65, 71, 119, 122.

ריימונד   62.

מדעים חופשיים   47-48, 75, 92-94, 96-100, 102-104, 144, 117-

121, 132-135.

מונטגיו, לורד   70-71, 88.

מירק   44, 89, 145.

מיתולוגיה   36-37, 52-55, 82, 87, 93-94, 144.

מיתוס   9, 25, 35-38, 5-, 52-53, 55, 78.

מקדש שלמה   39, 50, 52-53, 81, 103, 136, 143.

מקלאוד, וואלאס     9, 43, 46, 58-60, 62, 89, 131, 145-146.

משפחות (של מאנוסקריפטים)

טיו   57-58, 64, 131, 145-146, 148-149.

לשכה גדולה   56-59, 112, 145-146.

סלואן   57, 64, 74, 145, 148.

ספנסר   112.

פלוט   59, 61, 73.

קוק   58-59, 147.

רגיוס (ראה מנוסקריפט רגיוס)

רוברטס   34, 63-64.

נמרוד   52, 67, 93, 100-101, 120, 134, 143.

נעמה   65, 99, 119.

פיאודליזם   15.

פיין, ג'ורג'   73.

פיתגורס   38, 48, 93-95, 99-100.

פלוט, רוברט ד"ר   61.

פריטשרד, סמואל   48, 64, 66, 146, 149.

פרסטון, וויליאם     30, 39, 49, 80

צ'ארטר   30.

קאר, הארי    25, 43, 46, 52, 66, 71-72.

קולגיה, המושג של   13-14, 18-19, 76.

קומפניה   15, 18, 20.

קומפני לונדונית של בנאים   20, 24-25, 62, 70, 92.

קומפניונים   9, 23-25, 79.

קרל מרטל   39, 53-55, 66, 74, 81, 83, 136, 143-144.

קרולוס סקונדוס   39, 103.

רנקה, ליאופולד פון   43.

רב־בנאים, של המלך   24.

שולייה   17-19, 25, 44-45, 71, 106, 129, 140.

שטיינמצן    23-25, 78 ,95.

שלמה המלך   53, 67, 83, 101, 103, 122-124, 136, 144.

תובל־קין   99, 119, 133.

תוֹת, האל   37.