אוכל ושתייהגאורגיהחיפהסיפוריםספרות ותרבות
איתי בחור
יש מקומות כאלה. הם מופיעים כשנכנסים אליהם ונעלמים כשיוצאים מהם. זה התחיל בבוקר, אולי עוד לפני שהתעוררתי. בזמן המעורפל הזה, בין תודעה ומוות, חלמתי או חשבתי על ישמעאל, גיבור הספר "מובי דיק" של הרמן מלוויל. כשישמעאל נעשה מודע לכך שהוא מתחיל לבהות יותר מדי בחלונות ראווה של חנויות לממכר ארונות מתי...
קרא עודהוצאה לאור והפקת ספריםהוצאה לאור והפקת ספרים
איתי בחור
יהודי נכנס לחנות בגדים, ניגש למוכר ושואל: "כמה עולה חליפה ליתום?" ...
קרא עודהוצאה לאור והפקת ספריםהוצאה לאור והפקת ספרים
איתי בחור
טרחתם, כתבתם, ערכתם והחלטתם להוציא לאור, בהוצאה עצמית או בהוצאה לאור. שילמתם עבור הפקת הספר או שההוצאה שילמה... ובסוף הספר לא יצא טוב.
קרא עודהוצאה לאור והפקת ספריםהוצאה לאור והפקת ספרים
איתי בחור
אנשים שמסיימים לכתוב ספר בטוחים שהם יצליחו במקום שבו אחרים נכשלו, בטוחים שהספר שלהם יצליח, בטוחים שהספר שלהם יהיה רב מכר בעברית ובסט סלר באנגלית.
קרא עודביקורת תרבותספרות ותרבותתרבות וספרות
איתי בחור
פעם בני האדם האמינו שיצירות האמנות משקפות שלמות שלא מן העולם הזה; אמן טוב נחשב כזה שעבודותיו "אלוהיות" – מושלמות, יפות והרמוניות יותר מהחיים עלי אדמות. בהתאם לאמונה זו, הרגע המכריע במעשה האמנות נחשב לפרק הזמן, שבו האמן מבטל את עצמו ומשמש צינור להזרמת היופי מהעולמות העליונים אל העולם הזה הפגום.
קרא עודאוכל ושתייהגאורגיהחיפהסיפוריםספרות ותרבות
איתי בחור
פעם העיר התחתית היתה עיר תחתית. המלחים היו מלחים, הזונות זונות והמבריחים מבריחים. בינתיים העיר מתה.
קרא עודגאורגיהספרות ותרבותתרבות וספרות
איתי בחור
צא ולמד מה גדול כוחם של מים, דו-תחמוצת הפחמן ותמיסת וניל שנתקדשו
קרא עודאיתי בחור
עכשיו, כשחורף בגאורגיה, כדאי לנסוע לקאחתי – אזור היין המובהק ביותר, לבקר ביקבים, לשתות ולצבור חוויות. על היין הגרוזיני אכתוב בהזדמנות אחרת. הפעם אני רוצה להמליץ על ביקור באיקלטו. הגענו לשם ביום סתווי, כשנסענו לנוח אחרי שפרסמנו את ספרנו 'סתיו בטביליסי', עם מצב-רוח נפלא וחברים נהדרים – מתכון בטוח ל...
קרא עודאיתי בחור
קוטה מרג'נישווילי היה במאי תיאטרון גרוזיני ידוע בתקופה הסובייטית. הוא התמחה בהפקות ענק והקים בטביליסי תיאטרון משלו. הרחוב, שבו נמצא התיאטרון של מרג'נישווילי, קרוי על שמו.
קרא עודאיתי בחור
למי שנמצא במסטיה ומתעניין גם בבני אדם ולא רק בטבע, או שמזג האוויר מאלץ אותו להישאר בעיירה לזמן מה, מומלץ לבקר בבית-מוזיאון של מטפס ההרים הסווני האמיץ מיכאל חרגיאני. בית מספר 36, הוא האחרון ברחוב שנושא את שמו של חרגיאני, אחריו שדות ואחריהם ההרים היפים של הקווקז.
קרא עוד