בבסיס הספר שתי שאלות מרכזיות, פסיכולוגית ופילוסופית. השאלה הפסיכולוגית היא, כיצד אדם מגיע להלך נפש אובדני קיצוני עד כדי התגברות על היצר החזק ביותר — יצר החיים. השאלה הפילוסופית היא, האם יש לאדם זכות על מותו שלו.

הספר כתוב בגוף ראשון יחיד כמכתב התאבדות, שמאקס ממען־כביכול לאימו בפרק הזמן שבין בליעת גלולות שינה ועד אובדן ההכרה. לשונו של מאקס מרוכזת, מצומצמת, פרדוקסלית, אניגמטית ורבת משמעויות. שפה זו מייצגת את נפשו הטרופה, שנעה בין חתירה למשמעות ובין בריחה ממשמעות; שתיהן — נפשו והשפה — מסובכות וקשות להבנה, שהרי השפה היא אבן הבניין הראשונה של הזהות.

מהדורה מיוחדת זו הופקה לרגל מלאת עשרים וחמש שנה לצאתו של 'מאקס' לאור; היא מנוקדת, כראוי לפרוזה פואטית, וכוללת מסה מאת המחבר על אודות הצללים שמאחורי הקלעים הספרותיים של הספר הייחודי הזה.

על המחבר

איתי בחור, סופר ומו"ל. בין ספריו: מאקס, 1996; אפס אחוז, 1998; שיחות יין (עם ראובן ‏רזניק), 2001; פעמון סדוק, 2005; ד"ר מקס סנדרצקי ובית החולים לילדים 'מרינשטיפט', ירושלים ‏‏(עם פרופ' שמואל ניסן), 2011; סיפור ישראלי, 2012; סתיו בטביליסי (עם חדוה רוקח), 2013; ‏אלי"ן: בית חולים שיקומי לילדים, 2014; הילדים של שניידר, 2016.