באסופה זו מאוגדים סיפורים, רשימות ורשמים, זיכרונות ודיוקנאות, שכתב דניאל בנטואיץ במהלך כארבעים שנים; חלקם בדיוני, חלקם מתייחס לאירועים שהתרחשו בין ילדותו לבגרותו. הטקסטים מסודרים בשש חטיבות: 'סיפורי האדונים', 'סיפורי השרים', 'סיפורי קהילה', 'Proverbs', 'מחשבות' ו'רשימות ורשמים'. לפניהן נמצאת 'קבלת פנים' ובה טקסטים מתוך החטיבות השונות, והיא בבחינת הזמנה וכניסה קלה לקובץ. קבלת פנים זו מאפשרת התרשמות ראשונית, מעין־הצצה והכנה לקריאת טקסטים מוקשים־יותר שבלב הספר, שהוא במידה רבה אוטוביוגרפיה רוחנית ומנטלית של מחברו.

כמה מהטקסטים מופשטים מאוד. לעיתים הכתיבה ערפילית ורופפת, לעיתים קופצת מדימוי אחד לשני, ותובעת להבחין בקשר הנעלם שבין האסוציאציות השונות; קשה לדעת אם האתגר שבהבנה הוא של הקורא או של הכותב ואם מהלך הכתיבה הזה מכוון או אקראי, אולי גם וגם. יש בספר מאבק לצמצום, לריכוז ותמצות, לכתיבה כבמעין שפת קוד, אולי כדי שהטקסטים יוכלו להתפענח רק על ידי אנשים קרובים מאוד או על ידי יחידי סגולה תאומי־נפש, שמבינים את הצופן מעצמם, ללא קושי וללא צורך לפצח אותו; וכך, כמו קרבה טבעית המתהווה בין ילדים שונים, זרים עשויים להתגלות ולגלות שהם קרובים לרוחו ולעולמו של דניאל בבחינת בני דמותו, אחים רחוקים.

ובכל זאת יש כמה סימנים ורמזים, בבחינת סוכריות על השביל או סימני־גיר המוליכים אל לוז הדברים. אחד מהם הוא אופן הפיסוק, שקשור לסגנון הדיבורי המאפיין כמה מהטקסטים ומשמר משהו מהאינטונציה שבה דניאל מדבר; כך נוסף לחוויית הקריאה רובד זה של התחקות אחריו. סימני הפיסוק עשויים לרמוז על הלך המחשבה, על עצירה של מחשבה או על נשימה במהלך הכתיבה, על צורת מחשבה שמקורה באנגלית והומרה לעברית, הפסקה לצורך הרהור על מה שנכתב וגיבוש מה שייכתב. באמצעות שימוש בסוגריים ובסימן הלוכסן המחבר חולק אפשרויות ניסוח שונות ומציע מילים ומושגים חליפיים, וכך מעשיר את הקורא בתחושות וברשמים נוספים, שהתחוללו והצטברו במהלך התפתחות עיבוד החוויה למחשבה ולכתיבה. במידה מסוימת הפיסוק מבהיר ומפוגג את האניגמטיות של המילים ובאמצעותו המחבר נחשף לקורא ומזמין אותו בנדיבות לתוך היכלי נפשו. גם כותרות המשנה מגלות משהו על מהלך הכתיבה, בדרך כלל הן כוללות תאריכים ולעיתים גם את המקום שבו נכתב טקסט מסוים ואת מצב הרוח של הכותב; לא פעם הפרטים האלה מהווים סיפורים קטנים בפני עצמם.

מלאכת הכנת הספר היתה מרגשת ומרתקת; היא אפשרה לנו להיכנס לעולמו הפרטי של המחבר, לחוויותיו, למכלול של רגשות, אירועים, הלכי מחשבה, רשמים ותחושות. בשל אופייה הפרטי והייחודי של הכתיבה, השתדלנו לצמצם את מידת המעורבות שלנו למינימום על מנת שלא לפגוע בבחירות של דניאל ובסגנון שלו. רצינו שגם הכריכה תביע משהו מכתיבתו ומאישיותו ולכן בחרנו בצילום של אופני ילדים ישנים, פריט נוסטלגי וסנטימנטלי מהילדות.