מהביקורת: "אף פעם לא קראתי שירים כאלה. מילי שמידט הוא המשורר היחיד שאני יושבת בבית וקוראת את שיריו בקול. מילי הוא אווירה, הוא מוזיקה פסיכדלית, אבל כזו שאומרת משהו ברור (דורז כזה, אולי), עשן בברים אפלים, ניגון פראי בקצב נפלא שהוא רק שלו – אבל מפלח את הקורא כמו סכין..."