היהודים הגרוזים בגרוזיה ובארץ ישראל

פתח דבר           10

היהודים הגרוזים מראשית בואם לגרוזיה עד חצי המאה ה־19    12

החיים הכלכליים והחברתיים       25

החיים הדתיים והמוסריים           31

החינוך  37

האשה ומצבה במשפחה ובחברה           40

האמונות והמנהגים        43

היהודים בחילופי המשטר בגרוזיה          45

זרמי חיים חדשים ביהדות גרוזיה            52

המאבק בין הציונות ומתנגדיה    57

בגרוזיה הסוביטית וההכרה בעברית       68

התארגנות והוצאת עיתון            73

המוצא האחרון: העלייה              81

יהודי־גרוזיה הוותיקים בארץ       86

חתימה  90

מפתח אישים, מקומות ועניינים  93

 

 

דברי המוציא לאור לרגל המהדורה החדשה

 

ההיסטוריה מצטברת מסיפורים של אנשים; אלה חולמים חלומות, הוגים רעיונות ועושים מעשים, לעתים מיוזמתם, לעתים בעל כורחם.

לכן ספרים שלהם יסוד אוטוביוגרפי חשובים לצורך ידיעת ההיסטוריה ולהבנתה. עם זאת, פעמים רבות טקסטים אוטוביוגרפיים נכתבים לעת זקנה, נגועים בשיכחה ובהדחקה, בנימה אפולוגטית ובניסיונות לייפות את העבר או לנקום נקמות. נדירים הספרים שנכתבים בצלילות ובניסיון כן לתעד את המציאות, להבין את החיים ולחתור לאמת; הספר הזה הוא אחד מהם.

מעט חיבורים נכתבו על יהדות ארצות הקווקז, רובם לוקה בבורות ובבערות, בערבוב פולקלור עם עובדות ובמשוא פנים, במגמתיות פוליטית או אידאולוגית או דתית.

הספר הזה נדיר בכנותו, במהימנותו וברצינותו; הוא מאחה בין תולדות יהודי גרוזיה ובין סיפורו האישי של המחבר, שיש לו חלק בהיסטוריה של יהודי גרוזיה בראשית המאה ה־20. הספר מנפה את העובדות מתוך המסורות ומהווה מקור אמין לתולדות יהודי גרוזיה.

המהדורה הראשונה יצאה לאור לראשונה ב־1975. המהדורה החדשה מוגהת, מתוקנת ומבוארת, כתובה בתעתיק קל יותר, מנוקדת ניקוד חלקי של שמות ומושגים מוקשים, ומכילה מפתח מפורט. המהדורה מלווה במידע על אישים ומאורעות, שנזכרים בספר ואינם מוכרים לקורא בן זמננו; מידע זה נמסר ברובו על ידי חברנו פרופ' ממוקה בוצחריקידזה ועל כך נתונה לו תודתנו.

הספר מיועד למתעניינים בהיסטוריה, למדריכים ולכל מי שיקר ללבו אדם, שרואה את העוולות ואת ההשחתה שסביבו ועם זאת אינו מאבד צלם אנוש ונשאר תם וחכם וערכי.

 

 

היהודים הגרוזים מראשית בואם לגרוזיה עד חצי המאה ה־19

 

גרוזיה, ארץ קטנה זו (שטחה שווה בערך לשטחה של ארץ ישראל עם עבר הירדן, 65 אלף קילומטרים מרובעים) עם הרריה הנישאים, אשר עבים יכתירו את ראשיהם, בעמקיה ובקעותיה הפוריים והנהדרים, עם נהרותיה השוטפים בעוז ומתפרצים בין סלעי מגור ויערות אורניה ואלוניה הגאים וזקופי הקומה; ארץ העשירה במעיינות מינרליים ומכרות שונים, היא אחת הפינות הכי מצוינות, לוקחות לב ביופיין מפינות העולם. משוררים גדולים שרו על יופייה (פושקין, לרמונטוב, טולסטוי, קנוט המסון) ותיירים רבים התפעלו מהוד טבעה והדרה. ארץ זו נמצאת מעבר לקווקז, דרומית־מזרחית לים השחור ובה פלכי טיפליס, כּותאיס, וחבל באַטוּם וסוּכוּם. העם היושב בה, הוא העם הגרוזי (כּארתלי), עם עתיק ותרבותי, כבר היה ידוע לעולם העתיק. עם צור וצידון עשו מסחרם איתו, היוונים נשאו ונתנו עמהם מקדם קדמתה. באגדות היוונים ואצל הרומאים הקדמונים ידועה היא בשם 'אִיבּרִיָה' ו'קוֹלחידָה'. אל סלעיה ריתק זאוס את פרומתאוס המורד בו, ויאסון עם בני לווייתו נסעו שמה לבקש אחרי האליל עם 'צמר הזהב' [גיזת הזהב]. גם הרומאים ידעו אותם וקיסרי רומא, פומפיוס, אספסינוס ואדריאנוס קיימו יחסים מדיניים עם מלכי גרוזיה.

מזמן עתיק אנו רואים עקבות היהודים בארץ זו. שמות כפרים ושכונות. יסודות חורבות בתי כנסת ושרידי מצבות ישנות — כולם יחד יעידו, שהיהודים חיו כאן במספר רב, במשך אלפי שנים. ידיעות מדויקות ממספרם בעבר אין בידוע, אבל כעת אומדים אותם בקירוב משלושים עד ארבעים אלף. במקורות הגרוזים העתיקים הם נזכרים בשם 'אוּריה' וארץ ישראל נקראת בשם 'אוּריאסטאַן'. מהי הוראת השם הזה ומהיכן מוצאו קשה לדעת. יש דעה האומרת, כאילו השם מורכב משתי מילים בעברית 'אור-יה', כלומר, אור ה', או אש ה'. כך מבאר את השם הזה גם הסופר־הכהן מהמאה ה־17, סולחאן סאבא אורבליאני, במילונו לשפת גרוזיה העתיקה. אולם אחרי כל זאת, כנראה, זה הוא רק 'מדרש שמות' ולא יותר וקשה להחליט אם הגרוזים התכוונו לכך בכנותם את היהודים בשם זה.

ומהיכן באו היהודים האלה לגרוזיה? מתי הופיעו על אדמת ארץ זו ומאיזה זמן התחיל היישוב העברי שמה? לצערנו, ידיעות מרובות בעלות ערך היסטורי חשוב אין איתנו לעת עתה. היהודים הגרוזים לא השאירו לנו, כאמור, שום מקורות בכתב בנוגע לתולדותיהם וכותבי דברי ימינו מאחינו האשכנזים עברו עליהם בשתיקה גמורה.^[1] אבל בכל זאת מוצאים אנו אי־אלה ידיעות חשובות על היהודים בדברי־ימי־גרוזיה הקדמונים עצמם, אשר אחרי הסירונו מהם את כל הגוזמאות וערימות הבדיות אשר נטפלו להם, אפשר יהיה להוציא משם איזה גרעין של ידיעות היסטוריות, אשר יתנו לנו איזה מושג שהוא מהופעת היישוב היהודי בגרוזיה ומעברו.

ישנם היסטוריונים גרוזים, שמקדימים את היישוב היהודי בגרוזיה להגרוזים עצמם. כי לפי דברי אחדים מכותבי דברי ימי גרוזיה, באו הגרוזים לגרוזיה במאה השלישית לפני ספירת הנוצרים. אולם היהודים התיישבו בגרוזיה לפי דברי ההיסטוריונים אחרי החורבן הראשון ואפשר גם קודם לזה, יען כי יש מסורה האומרת, שחלק מיהודי גרוזיה הוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור בהגלותו את עשרת השבטים "לחלם, חבור, נהר גוזן וערי מדי" הקרובות אל גרוזיה.^[2]

בספר הידוע למקור תולדות גרוזיה 'כּארתליס צחוֹרֶבַא' (חיי גרוזיה), מוצאים אנו ידיעה כזו על דבר ביאת היהודים לגרוזיה: "אז החריב נבוכדנאצר מלך בבל את ירושלים והיהודים אשר הוגלו משם, באו לכארתלי [גרוזיה], ביקשו מראש המטה, אשר במצחטה, אדמה במס [חַרג'יז בגרוזית] להתיישב עליה, וראש המטה אשר במצחטה נתן להם את מבוקשם והושיבם על גדות אַרַגוִי [נהר בגרוזיה המזרחית, אשר קרוב למצחטה, מתאחד הוא עם נהר קוּרָא ונופל עם זה האחרון לים הכספי] ועל מעיינות הנקראים בשם זנאוי".

אז שרר בגרוזיה 'משטר רפובליקני'. מלך לא היה עוד ורק ראשי המטות, או ראשי בתי־אבות (מַמַסַחליסי), אשר היו נבחרים על ידי העם, משלו בה. לעיר הבירה נחשבה העיר מצחטה (עכשיו עיירה קטנה, הנמצאת במרחק של 25 ק"מ מטיפליס).

את הגירת היהודים לגרוזיה מזמן קדמון, מאשרים גם סופרים קדמונים. כגון הסופר וַגוסתהון, אשר חי אחרי אלכסנדרוס מוקדון, המזכיר דבר גלות 'העברי' והלובים על ידי נבוכדנצר מלך בבל. הוא אומר, שחלק מן העמים האלה הושיב על הגדה הצפונית־מזרחית של הפונטוס (השם הקדמון של הים השחור).

לא פעם אחת, אלא הרבה פעמים גלו היהודים לגרוזיה. כפעם בפעם היו מופיעים גולים חדשים. את זה מאשרת ההיסטוריה הגרוזית. מספר היהודים בגרוזיה היה רב מאוד. לפי עדות 'כארתליס צחורבא', כאשר כבש אלכסנדרוס מוקדון את גרוזיה, מצא שמה יהודים במספר רב. היהודים היו מתיישבים בגלילות שונים של גרוזיה, בהם היו הגולים החדשים מוצאים כבר בבואם גרעיני היישוב העברי. ההיסטוריון הגרוזי, זקריה צ'ינצ'ינדזה, מביא בספרו 'היהודים הגרוזים', בשם הספר 'כארתליס צחורבא', שמספר היהודים בזמן קדמון היה כה רב בגרוזיה ושפתם כה נפוצה עד כי גם הרבה מן הגרוזים ידעו לדבר עברית.^[3]

בתור עדות, שעזרא הסופר ידע על מציאות היהודים הגרוזים, מציינים החוקרים את הפסוק "ואוצאה אותם על אִדו הראש בכספיא המקום […] להביא לנו משרתים לבית אלהינו" (עזרא ח:יז.) זאת אומרת שעזרא הסופר שלח אנשים אל איזה אִדוֹ הראש בכספיא (אשר לפי דעת רבים מדובר פה על חופי הים הכספי. הרכבי מביא בספרו 'היהודים ושפת הסלאוים' בשם הרבה סופרים קדמונים, שבפי התושבים נקראו הרי קווקזוס בשם כספיא, ועלי להוסיף שבגרוזיה מתקיים גם עכשיו כפר בשם 'כספי', רחוק בערך כחמישים ק"מ מטיפליס, על יד מסילת הברזל, אשר לפנים היה שם יישוב גדול של יהודים), שישלח לו משם כהנים ולוויים לשרת בבית המקדש ההולך ונבנה.

כן מסופר ב'כרתליס צחורבא' הנזכר, שבזמן הנוצרי היגרו יהודים רבים, בערך עשרת אלפים נפש, לגרוזיה, והתיישבו במערב גרוזיה, בגליל כותאיס. מספר הגולים היה רב ועל כך תעיד גם העובדה, שכאשר מאי־איזו סיבה הוכרח חלק מן היהודים להגר ממערב גרוזיה (אִימֶרֶט) למזרחה, נלוו אל שניים מגדולי היהודים, זאַזאַ וציצי, שלושת אלפים יהודים. עד היום נמצאות בגרוזיה משפחות נסיכים גרוזים זאַזאַ וציצי־שווילֶבי, שיש להן מסורת־משפחה על מוצאן היהודי, שהוא מחוץ לכל ספק. גם בין היהודים ישנן משפחות בשם זה, היושבות באותם המקומות, אשר תושביהם היו משועבדים למשפחות הנסיכים הנזכרים.

הגרוזים היו אז עובדי אלילים ועבדו בייחוד את האליל 'אַרמַז' (אהורמיז) ואמונת סראהוסטר [זורואסטר] היתה נפוצה בהם, אשר המלך פַרנַואַז (המלך הראשון של גרוזיה, חי 300 שנה לפסה"נ) הכניס אותה בין התושבים. בכלל חיקה מלך זה בכל תהלוכותיו את הפרסים. בשל ההנחות וקבלת־פנים יפה, הן מצד ראשי המטות והן מהמלכים אשר מלכו אחריהם, היה מספר היהודים הולך ורב. הם היו, כנראה, שבעי־רצון מהסדרים והחוקים אשר שררו אז בגרוזיה ביחס למהגרים. מרכז התיישבות היהודים היה מצחטה,^[4] עיר הבירה של מלכי גרוזיה הקדמונים, וסביבותיה. הם התיישבו על גדות אַרַגוִי וקורה [נהר מטקווארי], בכפרים: קאַרסאַן, קוֹדמאַן, דזַגווי, זאנַאווי, חַרקי, מַטאֶחי, כּספי, חַנדקי, מוּכראני, קוויתיס־רֶווי, ואוּריאָת־אוּבָני (שכונת היהודים). כל הכפרים האלה היו מיושבים על ידי יהודים והרבה מן הכפרים והיישובים נקראו בשמות יהודיים, ואולם היום לא נשאר במקומות אלו שום זכר ליהודים.

 

הערות ומקורות

^[1]           משנת ה־80 מהמאה שעברה מתחילים להופיע אי־אלה ידיעות ומאמרים בנוגע ליהודי גרוזיה. מלבד ספרו של י. י. טשארני [יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני, 'ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא'], ו'ממלכת אררט' של ה. כשדאי [צבי כשדאי] (בהזמן האחרון גם ספרו 'שבטי יעקב ונצורי ישראל'), גם שפ"ר [שאול פנחס רבינוביץ' מ'חובבי ציון'], הרכבי [אברהם אליהו הרכבי] ועוד, פירסמו איזה ידיעות וחקירות על דבר היהודים הגרוזים. בייחוד נכנס פרק חשוב בשם 'היהודים בקאווקאז' מאת דוד מגיד בהיסטוריה הישראלית הגדולה שהתחילה להופיע ברוסית לפני המלחמה בהוצאת MNP במוסקבה, עבודה קולקטיבית, שהשתתפו בה היסטוריונים מומחים מחכמינו ומחכמי אומות העולם (חבל, שהוצאה חשובה זו פסקה באמצע מסיבת המלחמה).

^[2]           מסביב לפרובלימה זו עוסק צבי כשדאי וספרו 'שבטי ישראל ונצורי ישראל' כולו מוקדש לפתרון שאלה זו. בספר יש חומר חשוב לחקירת הפרובלימה על עשרת השבטים, ויש הרבה השערות המתקבלות על הדעת וראויות לתשומת לב. בכלל נכונה היא ההנחה הכללית, שעקבות עשרת השבטים צריכים אנו לחפש בהמזרח הקרוב, חלק הארץ, אשר היה ידוע ביותר להעולם העתיק ואשר בו ארעו המאורעות הכבירים של הזמן הקדמון. כמובן, יש לחלוק על הרבה מסקנות, ובייחוד צריכים להיות זהירים בהגדרת המקומות, בהחסרת והוספת האותיות וחילופיהן ואין לסמוך כל כך על זה, יען כי 'מתודה' של חקירה כזו מביאה לפעמים גם לידי השערות מוזרות ואפשר על ידי זה 'לרחק את הקרובים ולקרב את הרחוקים'. ואולם גם המחבר הנכבד אינו קובע מסמרים ומציע את מסקנותיו בתור חומר. מה שיש בספר זה בנוגע לגרוזיה וליהודים הגרוזים, אעיר הערות אחדות בהמשך הדברים.

נכונה וקרובה לאמת היא ההשערה, ש'אפריקה' הנזכרת בתלמוד כמקום גלותם של עשרת השבטים, זו היא גרוזיה, בייחוד החלק המזרחי, שנקראה בזמן הקדום 'איבריה' והקרובה לאזרבייג'ן, שהוא מדי או חלק מארץ מדי, כדעת רבים, ונקראה בפי הקדמונים גם איבריקה כמו חבל אחר בגרוזיה — אזיסיאן, שקראו לה 'לאזיקה'.

^[3]           בשפה הגרוזית מוצאים אנו הרבה מילים ושורשים מהשפה העברית, כגון: שלום, ברכה, דת, דין, כותל, קשר, חרבה, מערה, חור, חיך, מעלה, כיס, פתיל, צורה, זית, שמע, קבל, שעה, לקק, ועוד. אמנם היה זמן, שהערבים משלו בגרוזיה והשפה הושפעה גם מהם, אבל ישנן מילים שמוצאן עברי טהור. וזה מאשר את העובדה, שאמנם במשך זמן מה היתה השפה העברית בפי הגולים. אגב, הנני להעיר פה, שהמלים אשר מציין ה. צ. כשדאי בספרו 'שבטי יעקב ונצורי ישראל' עמ' 94, בתור מלים עבריות בשפה הגרוזית, אין אף אחת מהן בהוראה זו בשפה הגרוזית, מלבד המלה 'חרדל', שסוף סוף היא איננה מלה עברית.

^[4]           הרבה מן החוקרים רוצים להוציא את השם הזה מן השם 'משך' הנזכר בתורה. אבל שם בעיקר הוא בא בתור כינוי לעם ולא למקום, והעם אשר ישב במצחטה מעולם לא נקרא בשם זה. אולם יש לשער מציאות שבט כזה, שנקרא בשם 'משך', במקום אחר בגרוזיה. חבל שלם בגליל אחלציק נקרא מזמן קדמון עד היום בשם 'מסכתי' והעם היושב שם בשם 'מסכי' (ה'שין' העברית מתחלפת אצל עמים אחרים תמיד ב'סמך', כמו משה — מסה, שושנה — סוסנה ועוד). משבט זה יצא המשורר המהולל, תפארתה של גרוזיה, שותא רוסתאַוולי, מחבר האפוס המפורסם 'לבוש עור הנמר', אשר חי בהמאה ה־12 בתקופת תמר מלכת גרוזיה. בפרק האחרון של האפוס מזכיר הוא את עצמו בשם זה: "אני הכותב והשר 'מסכי' מרוּסתאווי".

 

 

אביתר   18.

אגא־מחמד חאן (מלך פרס)   45.

אדריאנוס   12.

אואלישווילי (משפחת אצולה)   22.

אוג'רמה (עיר)   19.

אוודושוולי, אירידיון   51.

אוני   32, 56-57, 74.

אוסישקין אברהם מנחם   51, 59.

אורבליאני (משפחה)   23.

אורבליאני, סולחאן סאבא   13.

אורבניסי (כפר)   18.

אורחלשווילי, מאמייה (ראש הממשלה הזאקאווקזית)   79.

אורטצ'אלה (רובע בטביליסי)   69.

אוריאסטאן (ארץ ישראל)   13.

אוריאת־אובני (שכונת היהודים)   17.

אוריה (יהודים)   13.

אזיסיאן (לאזיקה)   14.

אזרבייג'ן   14.

אחלציק (אחלציחה, מכסתי)   16, 21, 32.

איבריה   12, 14.

אימרט, אמרטי, אמרטיה   23-24.

אירקלי השני (מלך גרוזיה)   45.

אלואשווילי, חכם ראובן   60, 63, 73.

אלורדי (כנסייה)   21.

אליהשווילי, חיים   56.

אליוס (אליהו) ממצחטה   18.

אלכסנדר מוקדון   15.

אנדרי (משליחי ישו)   19.

אניסימוב, זכריה   36.

אספסינוס   12, 18.

אפריקה (אפריקי) (במובן של איבריה, איבריקה)   14.

ארבע ארצות   33.

ארגוי, ארגווי (נהר)   14, 17.

ארזרום   26.

אריסתווי (משפחת אצולה)   22.

אריסתווי, רפאל   50.

ארמז (אהורמיז)   16.

ארץ ישראל   5, 10, 12-13, 32-34, 39, 43, 53, 61, 63-64, 68, 76, 81, 83-89, 91.

ארצ'יל (מלך אמרטיה)   24.

באזוב, דוד   57, 74-76, 79, 82, 84, 88-89.

באזוב, הרצל   76-77.

באחטאדזה, ולריאן (מנהל הפוליטבירו)   78.

באטום (באתומי, בטומי)   12, 47-48, 58, 68.

באקו   47-48, 63.

בארנאבו־שבילבי ראו בר־אבא

בב־אל־עמוד (שכונה בירושלים)   86.

בגרטיון (בגרטיונים), (משפחת מלוכה)   20.

בודביסחווי (כפר בגרוזיה)   19.

בולשביקים   59, 67.

בייליס, מנחם מנדל (משפט בייליס, שאלת בייליס)   50.

בר־אבא (משפחה)   18.

ברטאם בן אדרך (מלך גרוזיה)   18.

בריסק דליטא   55.

ג'אוואחישווילי, איוונה   64.

גאלווין (נסיך)   24.

גגצ'קורי (גגטשקורי), אלכסי (סאשה)   49-50.

ג'וגאשבילי, יוסף ויסריונוביץ' (סטלין)   49.

גומרתלי, איוונה   64.

גורג'ים   35.

גיאורג השניים־עשר   45.

גלטי, (כנסייה)   21.

ג'נטי (מנזר)   23.

דאדיני (משפחת אצולה)   22.

דגסטאן   25.

דומנטי (הגמון)   22.

דזגווי (כפר בגרוזיה)   17.

היהודים בקאווקאז (ספר)   13.

היהודים ושפת הסלאוים (ספר)   16.

הכוזרי (ספר)   54.

הכוזרי החדש (ספר)   54.

הלוי, יהודה   54.

המולדת (עיתון גרוזיני)   51.

המלבי"ם   54.

המסון, קנוט    12.

(ה)הנהלה (ה)ציונית   88-89.

העשרים וארבעה (התנ"ך)   38, 54-55.

הקשר (דרמה היסטורית)   26.

הרכבי, אברהם אליהו   13, 16.

הרצל, בנימין זאב   56.

וגוסתהון   15.

וילנה   55.

וכטאנג הראשון גורגסאלי (מלך גרוזיה)   19.

זאוס   12.

זאזא (יהודי)   16.

זאזא (משפחת נסיכים)   16.

זאנאווי (כפר בגרוזיה)   17.

ז'ורדניה, נואה   49, 66-67.

זכרון משה (שכונה בירושלים)   86.

זנאוי   14.

חבולס, אברהם הלוי (הרב ד"ר)   53.

חמא־אבראליסא (חמה אבראליסה, קול יהודי, שבועון ציוני בגרוזיה)   5.

חנדקי (כפר בגרוזיה)   17.

חננאשווילי, יוסף   60.

חננאשווילי, מיכאל   60.

חרקי (כפר בגרוזיה)   17.

טביליסי ראו טיפליס

טולסטוי, לב   12.

טורקיה   22, 26, 45.

טיפליס (טביליסי)   12, 15-16, 19-20, 32, 45-48, 51, 57-58, 60, 62-66, 68-72, 74.

טרפזונד   26.

טשארני, יוסף יהודה בן יעקב הלוי   13.

יאסון   12.

יהודי ההרים (מאמר)   36.

ייבסקציה   71, 83.

(ה)ים הכספי   14, 16.

(ה)ים השחור   12, 15.

ימין משה (ספר)   39.

יקטרינה (קיסרית רוסיה)   45.

ירושלים   14, 18, 23, 33, 51, 56, 86, 88-89.

ישו   17-20.

כארתלי   14, 21, 23.

כארתליס צחורבא (חיי גרוזיה, דברי ימי גרוזיה) (ספר)   14-15, 18.

כותאיס (קוטאיסי)   5, 12, 16, 32, 46, 48, 51-53, 56, 58-64, 66-67, 73, 78.

כספי (כפר בגרוזיה)   16-17.

כספיא   15-16.

כשדאי, צבי הירש   13-15, 19.

לבוש עור הנמר (עוטה עור הנמר) (ספר)   16.

לובביץ' (חסידות, הרבי)   60-62, 73.

לונמינוס מקארסאן   18.

לונצ'רסקי, אנטולי (מיניסטר ההשכלה והתרבות)   71-72.

לידה   55.

לרמונטוב, מיכאיל   12.

מאחרדזה, פיליפ (מנהיג הקומוניסטים הגרוזים)   82.

מגיד, דוד   13.

מדי (ארץ)   14.

מוכראני (כפר בגרוזיה)   17.

מושיאשבילי, יוסף   76.

מטאחי (כפר בגרוזיה)   17.

מטקווארי ראו קורא, קורה (נהר)

מינגרליה   23.

מיריאן (מלך גרוזיה)   18.

ממלכת אררט (ספר)   13.

מנשביקים   60, 69.

מספר 21 עם הצלב (דרמה)   51.

מצ'בלי (משפחת אצולה)   22.

מצחטה   14-16, 18-19, 21.

מקלנבורג, יעקב צבי   54.

מרים המלכה, בת נסיך דדיאן (אשת סולומון השני מלך אמרטיה)   23.

משה מצחינוואלי ר'   35.

נא"פ (המדיניות הכלכלית החדשה)   69.

נבוכדנאצר (מלך בבל)   14.

נוגה־דיר (עיירה בקווקאז)   36.

ניטו, דוד   54.

נינו הקדושה   18-19.

ניקולאי הראשון   47.

סאצ'חרי (סאצ'חרה)   46, 56.

סוג'ינה (סודז'ינא)   46.

סוכום (סוחומי)   12.

סולומון הראשון (מלך אמרטיה)   23.

סולומון השני (מלך אמרטיה)   23.

סומבאטוב, אלכסנדר   26.

סוראם (סוראמי)   19, 26, 46.

סטלין, יוסף ויסריונוביץ' (ראו ג'וגאשבילי, יוסף ויסריונוביץ')

סידוניה   18.

סיוני ראו ציון

ספקטור, יצחק אלחנן   53.

ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא (ספר)   13.

סראהוסטר, זורואסטר (זרטוסטרה)   16.

עבר הירדן   12.

עזרא הסופר   15.

עין־יעקב (ספר)   37-39.

עלילת דם בכותאיס   51.

עמיחי, יחיאל   62.

פוטי   48.

פומפיוס   12.

פונטוס (הים השחור)   15.

פורצלדזה, אנטון   51.

פושקין, אלכסנדר   12.

פטרוגרד   59.

פלונדוף (משפחת אצולה)   22.

פלונדוף, רוסטאם   23.

פרוג, שמעון   51.

פרומתאוס   12.

פרומתיאוס (שיר)   51.

צ'אווצ'אוודזה, איליה   50.

צ'ונכדזה (צ'ונקדזה), דניאל   50.

צור   12.

צ'חידזה, ניקולוז (קרלו)   49, 66.

צחינוואלי   35, 46, 53-54, 74.

צ'חנקלי, אקקי   49.

צידון   12.

ציון (ארץ ישראל/ירושלים)   5, 61.

ציון (סיוני – קתדרלה בטביליסי)   19.

ציון (סיוני – מנזר במצחטה)   21.

ציחי דידי (עיר)   18.

צ'ינצ'ינדזה (טשינטשינאדזא) זקריה   15.

צינצאדזאה יעקב    51.

ציצי (משפחה יהודית מפורסמת)   16.

ציצי־שווילבי (משפחת אצולה)   16.

ציציאשבילי, שלמה   64.

ציצישווילי (משפחת אצולה)   22.

צ'קה (משטרה חשאית)   75, 77-78, 84.

צרטלי (משפחת אצולה)   22-24.

צרטלי, אירקלי (קאקי)   49.

צרטלי, אקקי   50-51, 66.

קאוטסקי, קרל   82.

קארסאן (כפר בגרוזיה)   17-18.

קב הישר (ספר)   38.

קואנטאלייני, אפיפן   78.

קודמאן (כפר בגרוזיה)   17.

קוויתיס־רווי (כפר בגרוזיה)   17.

קולאשי   56.

קולחידה   12.

קולצוב, אלכסיי   50.

קורא, קורה, מטקווארי (נהר)   14, 17.

קושטא   26, 73.

קחטי   21.

קינת עם ישראל (שיר)   51.

קנדלקי, דוד   70.

קרנסקי אלכסנדר   59.

קרסל, גצל   62.

רבינוביץ', שאול פנחס (שפ"ר)   13.

רבינוביץ, י. ס.   71-72.

רוסטוב   60.

רוסתאווי   17.

רוסתאוולי, שותא   16.

שבטי יעקב ונצורי ישראל (ספר)   13, 15.

שטרייכר, מרק (מרדכי) לוי   57, 63, 68.

שלומית מאוג'רמה   19.

שלמנאסר (מלך אשור)   14.

שניאורסון, מנחם מנדל ראו לובביץ' (חסידות, רבי)

תאודידשווילי, מיכאל   76.

תורכיה ראו טורקיה

תל־עדשים   62.

תמר (מלכת גרוזיה)   17.

תנ"ך (ראו העשרים וארבעה)