חלום טביליסי

כשאני מתבוננת בתמונות שצילמתי, סיטואציות וסיפורים, שמות של אנשים וסנטימנטים צפים, שמחה והתרגשויות וזכרונות של גילויים חדשים מתעוררים וגודשים אותי, כמו זכרון שצף מהילדות. פעימה של אהבה ושל געגוע מציפה את הגוף, עולה מהבטן לפנים וזולגת מהעיניים.

בין השנים 2009-2007 טיילתי בגרוזיה, למדתי משהו על הארץ, על אנשיה ועל התרבות שנוצרת בה. החוויות, הגילויים והרשמים הצטברו לספר 'סתיו בטביליסי'. בין השנים 2015-2013 שבתי לגרוזיה. גיליתי רחובות חדשים, נסעתי באוטובוסים הצהובים, שתיתי בירה באחמטלי תיאטרי, בדידובה, בווגזליס מואדני, בשוק נווטלוחי. למדתי להכיר מאכלים שונים, מסעדות שונות, טעמים שונים. חייתי ונשמתי ואכלתי את העיר.

הכתיבה של 'סתיו בטביליסי' והטיולים הארוכים עוררו את הרצון והצורך להכיר יותר את העיר ואת מהלך החיים בה. באתי אל העיר ולא ידעתי מה כתוב בשלטי הרחוב ועל מה מספרים התפריטים. ומשהו הצלחתי ללמוד, משהו נתפס בעין ובמצלמה, והרבה אהבה ואמפטיה גישרו על החוסר בשפה.

צילמתי ככל שיכולתי, ככל שהמבוכה והביישנות הרשו לי, ככל שהמצולמים התירו לי לתעד אותם ואת חייהם. צילמתי בשווקים, ברחובות, בתחנות הרכבת והמטרו, במעברים תת־קרקעיים, בשכונות נידחות. ראיתי חיים שונים, עושר ועוני, שמחה ועצב ואומללות, פנים שונות של המציאות בארץ הזאת, שעברה משטרים שונים, נשיאים שונים ומהפכות שונות, והיא עדיין משתנה ומתגבשת וצבעונית ומסעירה.

רציתי להעביר משהו מהייחוד של המקום, מהאופי של האנשים, מהמקום שהם חיים בו, מה הם לובשים, איך הם מחזיקים את עצמם, איך הם הולכים בשמש, בגשם, בשוק, בעיר. כולם מצולמים בסביבה היומיומית הטבעית שלהם.

בחרתי בעיקר תמונות של אנשים משום שבעיני הן משמעותיות ויפות וטעונות במתח סנטימנטלי. כמה מהמצולמים מישירים מבט אלי ולמצלמה, מחייכים. כמה מהם סקרנים. יש אנשים שהיה להם נוח להצטלם, יש כאלה שחוסר ביטחון מבצבץ מהחיוך שלהם. יש תמונות של גרפיטי באזורים שונים של העיר; חלק מהציורים מביע מחאה ויש כאלה שאני לא יודעת מה משמעותם, הם נגעו בי באופן מסוים, בקו, בצורה, בצבע ובחיבור שבין המרכיבים האלה.

הארץ הביישנית הזאת גילתה לי את עצמה בצילומים, בסמטאות צדדיות וברחובות ראשיים, בבניינים מתפוררים ובבנייה חדשה, בראשי האבן המתקלפים, בצמחים שמטפסים וחודרים מבעד לקרונות הרכבת הישנים בגוטסירידזה, בקדרות של שטילי, בפראות של סוונטי, בהתחדשות של טביליסי, פריים אחרי פריים, סצינות של התפוררות וצמיחה, עוני ועושר, ייאוש ותקווה.

היום, כמעט עשור אחרי הטיול הראשון, אני בוחרת תמונות, בוחרת סנטימנט, בוחרת להתרגש שוב מהאנשים, מהסיפורים ומהמפגשים. התמונות שבספר הזה משקפות את מי שהייתי ואת מה שחשבתי, ובעיקר את מה שרציתי לחלוק עם אחרים. גרוזיה שכתבתי עליה וגרוזיה שצילמתי הן סנטימנט מזוקק של אהבה לאנשים, לארץ, לחיים.

חדוה רוקח