דלג לתוכן הראשי

בנות סושי יפניות: מהדורה אנגלית

חדוה רוקח

מחיר קודם: ₪86

₪60

זמינות: במלאי

"בנות סושי יפניות"

הוא אלבום צילום אמנותי נרטיבי מאת חדוה רוקח, הכולל 37 צילומים המתעדים מעשה אזרחי של סולידריות בזמן חירום. הסדרה צולמה מיד לאחר טבח ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה, ומתמקדת בשש נשים יפניות שחיות בישראל ובחרו להכין סושי לחיילים צמחוניים וטבעוניים. הצילומים נעשו ללא בימוי, בתאורה טבעית ובסביבה אותנטית, והוצגו בתערוכות יחיד במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית (2024) ובמוזיאון היהודי במיין, ארה״ב (2025). הספר יצא במהדורה עברית ובמהדורה אנגלית.

  • אנגלית
  • כריכה רכה
  • 40 עמ'
  • 37 דימויים
  • 21X14.8 ס"מ
  • 0.11 ק"ג
  • מהדורה ראשונה
  • 2025
  • מסת"ב/קוד IB-002-01-01-25-E

"הצילום של רוקח חושף רגעים אינטימיים של נשים שמוצאות שקט בתוך כאוס."

— רווית דנון, ב-7 באוקטובר, שש נשים יפניות התגייסו כדי להכין לחיילים את מה שהן הכי טובות בו - אוכל, הארץ, 7 באוקטובר 2024

בנות סושי יפניות: מהדורה אנגלית

על הספר

האלבום "בנות סושי יפניות" מתעד רגע אנושי יוצא דופן בתוך מציאות של משבר לאומי. בניגוד לצילום מלחמה ישיר, הספר מתמקד בפעולה אזרחית שקטה: בישול כמעשה של הזדהות, בחירה ולקיחת אחריות. שש נשים יפניות, שנישאו לישראלים והקימו כאן משפחות, בחרו להישאר בישראל בזמן מלחמה – למרות אפשרות פינוי רשמית ליפן – ולהביע סולידריות דרך תרבותן הקולינרית.
הצילום מתבצע ללא בימוי ובתאורה טבעית, ומבקש ללכוד תנועה, מחווה, קצב ושיתוף פעולה. המטבח הקטן הופך לזירה טעונה של זהות, הגירה, נשיות וקהילה. הספר משמש מקור חזותי וחברתי לחקר אמנות בזמן חירום, סולידריות בין-תרבותית וצילום נרטיבי עכשווי.

על האמנית

חדוה רוקח היא צלמת אמנות

ישראלית המתמחה בצילום נרטיבי תיעודי ללא בימוי, תוך עבודה בסביבות אותנטיות ובתאורה טבעית. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד במוזיאונים בישראל, ארצות הברית וגאורגיה, ופורסמו באלבומי צילום שזכו להכרה בינלאומית. יצירתה עוסקת בזהות, קיום יומיומי, מרחב פוליטי ואינטימיות אנושית. עבודותיה זכו בפרסים בלונדון, פריז, טוקיו ובודפשט, ונמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים.

At eight in the morning on Friday,
January 19, 2024, Kaori, Naomi E., Yuri, Mami, and Eri arrived at Naomi S.'s home in Zichron Ya'akov. Together, the six ladies made sushi, a national dish of Japan and part of Japanese history and cultural heritage, for the soldiers on the front line.
For two hours, they layered rice on top of seaweed, then added cucumber, carrot, omelet, and other toppings, and chopped and wrapped the seaweed. While one lady wrote heartfelt words for the recipients of this personal present that touches many hearts, the other one packaged the sushi. The gesture was done to pamper people and provide them with food that these women are skillful in preparing, and make for their spouses and children; It was not just done to feed the hungry.
These moms and Japanese women gave their time, and their skills to the people of my nation, who became their people. I was charmed by their harmony and order when they were making the sushi. Their coordinated movements, their synchronization, the delicate finger acrobatics on top of the algae, the way they understood each other in silence, their laughter, and speech, their Japanese headcovers, and their ironed aprons were all very beautiful.
I found that purchasing sushi is increasingly popular in Japan; it seems that the traditional, sentimental process of preparing it is becoming rarely within time. In the short time we shared in the same home, I tried to capture in pictures the emotions, impressions, and awe I experienced.
Six ladies, six biographies, six life stories full of choices, aspirations, fears, hopes, and ambitions; each woman is an entire world. One of their choices was to move to Israel and live apart from their homeland, family, and parents. They decided to tie their fate to ours.
I want to express my sincere gratitude for all of these things, as well as to the family of Naomi S. who welcomed me into their home and let me witness the intimate harmony between these ladies. On their acts of kindness lies a fine thread of grace, generosity, and charm.
H.R.

שאלות נפוצות

מהו הספר "בנות סושי יפניות"?

אלבום צילום אמנותי המתעד מעשה סולידריות אזרחי בזמן מלחמה.

מה מתועד בצילומים?

שש נשים יפניות מכינות סושי לחיילים צמחוניים וטבעוניים.

מתי והיכן צולמה הסדרה?

בישראל, לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023, בזמן המלחמה בעזה.

מה מייחד את הסגנון הצילומי?

צילום ללא בימוי, בתאורה טבעית ובסביבה אותנטית.

היכן הוצגה הסדרה?

בתערוכות יחיד במוזיאון טיקוטין (חיפה) ובמוזיאון היהודי במיין.

נושאים מרכזיים

צילום אמנותי בזמן חירום
סולידריות אזרחית במלחמה
הגירה, זהות ובחירה
נשיות ושיתוף פעולה
תרבות קולינרית כפעולה פוליטית
צילום נרטיבי ללא בימוי
יחסי ישראל-יפן ברמה האנושית
אמנות תיעודית עכשווית