ד"ר יהודה לייב (אריה ליאון) פוחובסקי ובית החולים 'גלעד'

הקדמה              10

מבוא     15

עלייתו של ד"ר פוחובסקי לארץ ישראל ותחילת עבודתו ביפו        19

ד"ר פוחובסקי ברחובות              25

בחזרה ליפו ולתל אביב  29

מלחמת העולם הראשונה           35

בחזרה לתל אביב ובית החולים 'גלעד'    43

ד"ר פוחובסקי המנתח    49

משחת פוחובסקי            54

מחקרים והרצאות          61

ד"ר פוחובסקי האיש ובנו            63

האופניים של ד"ר פוחובסקי        66

אהובה וד"ר פוחובסקי — מעורבות ציבורית וחברתית     69

קורות בית החולים 'גלעד' בבעלות רופאים אחרים           74

שנותיו האחרונות של ד"ר פוחובסקי       79

הכרת תודה       82

מקורות              84

מפתח אישים     95

מפתח תמונות  101

במאמר שפרסם פרופ' משה פיינסוד בגיליון חודש מרץ 2003 של 'הרפואה' (ביטאון ההסתדרות הרפואית בישראל), 'פצע ירייה במוח – ראשון־לציון 1913', על אודות טיפול שהגיש ד"ר יהודה לייב (אריה ליאון) פוחובסקי לשומר מראשון לציון שנפצע בראשו מירי, הוא כותב "נקווה שאחד העוסקים בתולדות הרפואה בארץ־ישראל יגאל את סיפורו האישי והמקצועי [של ד"ר פוחובסקי] מנשייה."

התוודעתי לראשונה לד"ר פוחובסקי בשנת 2008, עת אספתי חומר לספרי 'רפואת אף־אוזן־גרון בארץ־ישראל'. ראשון רופאי אף־אוזן־גרון שהשתקעו בארץ היה ד"ר משה שרמן, שנמנה על הרופאים בקבוצת המייסדים של 'האגודה המדיצינית העברית בארץ־ישראל' (לימים 'ההסתדרות הרפואית בישראל') שהוקמה בינואר 1912. אחד היוזמים להקמת האגודה היה ד"ר פוחובסקי, שנבחר גם כיושב הראש שלה וכיהן בתפקידו שמונה שנים. תקופת כהונתו היתה רבת תהפוכות פוליטיות ואתגרים רפואיים: מלחמת העולם הראשונה על המחסור ברופאים, הרעב והמגפות שהתחוללו במהלכה; החלפת השלטון העותמני בשלטון המנדט הבריטי; התאמת הרפואה ליישוב הגדל ולארץ המתפתחת מעולם שלישי לעולם מודרני – המעבר מרפואה חלוצית לרפואה ממוסדת. סיפור חייו הארוכים ועתירי הפעילות מהווה דוגמה מייצגת לחיי הרופאים בארץ ישראל ולתמורות שחלו באופייה ובמערכת הרפואה שלה.

שמו של ד"ר פוחובסקי עלה שוב, ארבע שנים מאוחר יותר, כאשר כתבתי את ספרי השני, 'בתי־חולים פרטיים בארץ־ישראל'; הוא פתח בביתו בתל אביב בית חולים פרטי בשם 'גלעד'.

בחודש דצמבר 2019 פרצה בעיר ווהאן שבסין מגפה, שנגרמה על ידי נגיף קורונה 2019 (COVID-19). באמצע פברואר 2020 החלה המחלה להתפשט במהירות לכל רחבי העולם והגיעה גם לישראל. בחודש מרץ, בעקבות עלייה בשיעור ההדבקות בנגיף הקורונה בארץ, הוטל סגר על תושבי ישראל. החובה להסתגר בבית לזמן בלתי ידוע הניעה אותי לחפש תעסוקה לשעות הפנאי הרבות. החלטתי להיענות לאתגר שהציב פרופ' פיינסוד, מה גם שבשנים האחרונות התברר שנכדתו של ד"ר פוחובסקי, פרופ' עידית פלטאו, היא סבתו של החבר של נכדתי, שהפך כבר לבן־בית אצלנו; משהתוודעתי לקשר המשפחתי הזה, אתגר ההתחקות אחר סיפורו האישי והמקצועי של ד"ר פוחובסקי נעשה גדול עוד יותר.

בינואר 2022 ימלאו מאה ועשר שנים להקמתה של ההסתדרות הרפואית בישראל, שאותה הקימו ד"ר פוחובסקי וחבריו; מצאתי שאין זמן מתאים מזה כדי להוציא לאור את סיפור חייו.

מהיכן מתחילים?

ראשית דבר חזרתי לחומר שבזמנו אספתי על ד"ר פוחובסקי ועל בית החולים הפרטי שלו. נוסף על כך שאבתי מידע מעשרות כתבות ומודעות על ד"ר פוחובסקי, משפחתו, פעילותו הציבורית והרפואית ובית החולים שלו, שזמינות באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' של הספרייה הלאומית של ישראל בשותפות עם אוניברסיטת תל אביב. מידע רב נוסף נמצא בגיליונות ישנים של כתבי העת, 'זכרונות דברים של האגודה המדיצינית העברית שבארץ ישראל', 'הרפואה' ו'מכתב לחבר', ומצאתי עוד פרטים במספר ספרים. נעזרתי גם בארכיונים שונים; בגלל הגבלות התנועה והפעילות בעת מגפת הקורונה לא ניתן היה לבקר בהם, אך אנשיהם נחלצו בנפש חפצה לעזרתי ככל שיכלו. הסתייעתי גם בעמיתים תל אביבים חוקרי תולדות עירם ובעמיתים שעוסקים בהיסטוריה ובתולדות הרפואה בארץ ישראל. על כל אלה נוסף מידע יקר מפז מפי נכדותיו של ד"ר פוחובסקי, פרופ' עידית פלטאו וליהיא פקר.

לאחר ארגון החומר המגוון וסידורו בהתאם לתקופות חייו של ד"ר פוחובסקי הגיעה העת לעבד את כל המידע הזה לסיפור חיים.

מה מתאים יותר מאשר לפרסם עבודה זו כמאמר ב'הרפואה' בגליון ינואר 2022, ביום חגה המאה ועשר של ההסתדרות הרפואית? אך ככל שהתקדמתי בכתיבה נוכחתי, שהמאמר הולך ומתארך, מספר המקורות מצטבר ועולה על מאה, ולפיכך אין עבודתי מתאימה ל'הוראות למחברים' של מערכת כתב העת.

מכאן ועד החלטה לכתוב ספר, המרחק היה קצר.

כשנמשכו ההגבלות על פעילות מחוץ לבית, עקב מגפת הקורונה, ובמהלך ימי הסגר השני, שנכפה על תושבי ישראל בחודש ספטמבר, יכולתי להמשיך ולחפש אחר מידע נוסף, להעמיק בחומר הרב שעמד לרשותי ולגלות עוד ועוד פרטים על אודות חייו ואודות עבודתו הרפואית והציבורית של ד"ר פוחובסקי, שהאריך ימים ונפטר בשיבה טובה בגיל תשעים ושש; ככל שמצאתי מידע נוסף הלכה והתרחבה יריעת הכתיבה, והתוודעתי יותר ויותר לדמותו המיוחדת ולאישיותו הרבגונית.

ד"ר פוחובסקי היה רופא ואדם רב מעש. סיפורו הוא סיפור של ראשית הרפואה העברית בארץ ישראל המשולב בפעילות ציבורית; על כן ראוי היה ש"ייגאל מנשייה".

ד"ר פוחובסקי המנתח

ד"ר פוחובסקי נחשב לחלוץ הכירורגיה העברית בארץ, "כמה שנים לפני פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, לא היה מנתח אחד בתל אביב ובכל הסביבה כולה, זולתו הד"ר פוחובסקי […] מכל הארץ החלו באים אליו. הוא היה המנתח של ארץ־ישראל".

על עבודתו כמנתח בבית החולים ביפו הרעיפה שבחים ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, בסקירתה על אודות "העבודה החירורגית בביה"ח העברי ביפו". אחד המקרים בהם באה לביטוי יכולתו כמאבחן וככירורג היה 'מקרה של פציעת הגלגלת פגימת חומר המוח וקרומיו וקלקול מרכזי הראיה על־ידי יריה באקדח', שנמסר כהרצאה באספת 'האגודה המדיצינית בארץ ישראל' ב־17 באפריל 1913 ופורסם ב'זכרונות דברים של האגודה המדיצינית העברית שבארץ־ישראל' ב־1914.

ב־23 במרץ 1913, בחג הפורים, בשעה ארבע אחר הצהריים, השומר ד' צ' מראשון לציון נורה בעורפו מקליע של אקדח 'נאגאן' (Nagant) ממרחק של כחצי מטר. הפצוע נפל ומיד התרומם, ובעזרת אנשים שהיו לידו נכנס לבית הקרוב; הוא לא איבד את הכרתו (בלשון הימים ההם: "התודעה לא אבדה לחולה"). לאחר כחמש דקות הגיע רופא שבדק את ראייתו של הפצוע ומצא, "שהוא רואה הכל אלא שלא כל־כך בהיר. כמו מבעד לערפל." לאחר כחצי שעה החל הפצוע להקיא, והקיא מספר פעמים. שליח יצא לקרוא לד"ר פוחובסקי מיפו, והוא הגיע לראשון לציון בשעה שמונה בערב ובדק את הפצוע:

הפצוע הוא בעל קומה הגבוהה מן הבינונית […] החולה נמצא במצב של אפתיה גמורה, אינו מתאונן, העינים סגורות וכפי הנראה הוא ישן. אני מעורר אותו בנקל והוא משיב על שאלותי בכבדות וברפיון, ומתאונן שמרגיש כובד בראש ושהראיה היא אי־בהירה. בכל זאת הוא מכיר למדי את פני האנשים וכלי הבית. כשנותנים לו מנוחה הוא תיכף ומיד סוגר את עיניו וישן.

בבדיקה נמצא פצע חדירה של הקליע בעורף ובתוכו הקליע. ד"ר פוחובסקי ניתח את החולה על שולחן האוכל במטבח; כשפתח את הפצע מצא:

שהכדור חדר לתוך העצם של העורף, הלך והעמיק, וכשעבר דרך של חצי סנטימטר מחץ את העצם בכל עוביה… באמצע האופרציה, מיד כשנתנה לדם האפשרות לצאת החוצה, התעורר החולה, החל להתערב בשיחת הרופאים וביקש 'שלא יחמלו עליו' 'שיחתכו כמה שצריך'. האפתיה עברה פתאום לגמרי.

לאחר לילה שקט הועבר הפצוע לבית החולים ביפו, שם הצטרפו לד"ר פוחובסקי ד"ר חיסין וד"ר קרינקין. התברר שראייתו של הפצוע נפגעה והוא אושפז בבית החולים במשך שלושה שבועות. בביקורת שנערכה כחודש לאחר הפציעה התברר שראייתו השתפרה. "וכך עלה השומר ד.צ. שוב על סוסו […] יצא למושבות ישראל להגן עליהן והראה לבנות האכרים המתרגשות את הצלקת שנשארה בעורפו. אחר־כך הוא יצא לדהירה מסחררת סביב סביב, כדי להוכיח להן כי הוא עדיין שומר שקשה להתחרות בו".

כישוריו ויכולותיו של ד"ר פוחובסקי, כפי שבאו לביטוי במקרה ייחודי זה (עד אז לא פורסמו בארץ מקרים דומים), באו לביטוי באבחון המהיר של הסיבה להחמרת מצבו של הפצוע ובפעולה הניתוחית שביצע בתנאים פרימיטיביים, על שולחן אוכל ובתנאי תאורה ביתיים. גודל הישגו של ד"ר פוחובסקי עולה מדברי ד"ר ישועה שמי, הרופא הממשלתי ביפו ובסביבתה, בישיבת הרופאים באפריל 1913 בה הציג ד"ר פוחובסקי את המקרה, "כל הפצועים בגולגולת מכדור שראיתי במשך עשר שנים, נפטרו […] אין כל ספק שהשומר מראשון נשאר בחיים הודות לטיפול שטיפל בו מלכתחילה כירורג מנוסה."

במלאת לד"ר פוחובסקי תשעים שנים כתב עליו העיתונאי אורי קיסרי בעיתון 'הארץ':

[הוא היה] הכירורג היהודי הראשון של פלשתינה […] הוא היה הרופא היהודי הראשון שהעז, בפלשתינה של אותם הימים, לחתוך. הוא לימד את הישוב היהודי ולא רק יהודי שהרפואה אינה מתחילה בשמן קיק ומסתיימת בכינין. וכך יש לראותו, ללא צל של ספק, כחלוץ הכירורגיה המודרנית בארץ־ישראל. מספרים שהיו לו ידיים של זהב […] והחולים, המועמדים לתיקון האנטומיה שלהם, היו רוחשים לו אמון והם היו עולים על שולחן הניתוחים ללא היסוס ופחד.

מפתח אישים

אבו ג'ילדה   28.

אבושדיד, אברהם אלברט   17.

אורבוך, זאב   15.

אוירבוך (רוקח)   17.

אוירבך (רופא)   17.

אורן, אריה ראו חבויניק (אורן), אריה

אנטין, שמעון ראו ענטין (אנטין), שמעון

אפשטיין (רופא)   17.

בהם (ביהם), אריה   17.

בוגר (בוגרשוב), חיים   66, 79, 91, 94.

ביחובסקי, אריה   17.

בלומנטל (רופא)   17.

בלומנפלד (רופא/רופאה)   17.

בלקינד, סוניה (אלכסנדרה)   15, 17.

בן הלל הכהן, מרדכי   30, 70, 87.

בנימינוף (רופא)   17.

ברגינסקי, צילה   17.

ברגרט, יעקב   17.

ברוכין, ברוך   17.

ברין, זאב   17.

ברכיהו (בורוכוב), מרדכי   17, 35.

ברכיהו (ברוכוב), חנה (אנה)   17.

ברלין, אליהו   30.

ברנט, שמואל   76-75, 93.

גוטמן, נחום   67, 92.

גולדברג, משה   30.

גורביץ'   17.

גילדנסון (רופא)   17.

גינזבורג, דורון (רוני)   77, 81.

גליבטר חיסין, איטה   17, 37, 39.

גליקר, יצחק   17.

ג'מאל (אחמד) פאשה   36, 38.

גניל   30.

גרינברג (רוקח?)   17.

ד' צ' (שומר)   49, 51, 53.

דוד (שוב), יעקב חיים   17.

דיזנגוף, מאיר   19, 22, 30, 36, 69, 79.

דנין, משפחת   52.

הגר, שמואל   30.

הוסדורף (הויזדורף), מאיר   17.

הללסון, סלומון   44.

הלפרין (רופא)   17.

הנדלס, ישעיהו   19.

וילסון, סם (שמואל)   29, 82, 85.

ויסוצקי, אברהם   43.

ויץ, נפתלי   17.

ויצברד, אליקים   15, 17.

וליקובסקי, עמנואל   45.

זליצקי, יחיאל   47-46, 76-74, 89, 93.

חבויניק (אורן), אריה   46.

חיסין, חיים   15, 17, 37, 51, 79.

חיסין גליבטר, איטה ראו גליבטר חיסין, איטה

טהון, יעקב   39, 87.

טולקובסקי (וטרינר)   17.

טורנס, דיוויד ואט   37.

טרבלוס, שמעון   17.

יוחננוף, אמנון   56.

יוניס גוטמן, בת שבע   15, 17, 31, 49, 86, 90.

יעקבסון (רופא)   17.

יפה, בצלאל   30.

יפה, הלל   15, 17, 31, 86.

כהן, אליהו   15, 17.

כספי (וטרינר)   17.

לב, יהודה   30.

לבונטין, משולם   15, 17.

לוי, שושנה   75-76, 94-93.

ליבוביץ, זאב   39.

ליטבק (רופא)   17.

מאיר, מרדכי   76.

מוניר ביי   36.

מוסקוביץ, צבי אברהם   17-15.

מזל, יצחק   17.

מז'רובסקי (רופא)   17.

מלכין, שבתאי   17.

נויברגר, פנינה   44.

נחתומי, מאיר   76.

נמירובסקי, דבורה   17.

סגל, ז'   74, 77-76.

סדובסקי, אריה   44.

סולודר (בן עמי), שרה   17.

סוסקינד (רופא)   17.

סקוברין, ישראל   74.

ענטין (אנטין), שמעון   17.

עפרון, אריה   17.

פבריקנט, צ'רנה   17.

פוחובסקי, אהובה (ליובה, לבית פטרושנסקי)   33-32, 70-68, 72, 77, 81-79.

פוחובסקי, בלה   65.

פוחובסקי, גבריאלה   32, 67, 81.

פוחובסקי, הילדה   32, 36, 67, 80.

פוחובסקי, הלל   19.

פוחובסקי, נסטיה   18, 19.

פוחובסקי, סוניה   18, 19.

פוחובסקי, עידית ראו פלטאו, עידית

פוחובסקי, רחל (לבית הנדלס)   18, 19.

פוחובסקי, תיאודור (תדי) בן־ציון   32, 63, 65, 70.

פוליאק (רופא)   17.

פטרושנסקי, ישראל   32.

פטרושנסקי, שרה (לבית כהן)   32.

פיאלה (רופא)   17.

פיין, אליהו   46.

פיינסוד, משה   11-10, 84, 90.

פלטאו, עידית   12-11, 77, 81, 88, 94.

פקר, ליהיא   12, 67, 78-77, 81, 84, 87.

צבעוני (קרסילצ'יקוב), זלמן גרשון   56.

צ'לנוב, יחיאל   17.

קורקידי, נסים   30.

קיסרי, אורי   5, 52, 56, 64-63, 79, 87-86, 92-90, 94.

קלר, הנרי   40.

קנטרוביץ, שמואל   15, 17.

קרוזה (קראוזה), אסתר   17.

קריגר, משה   17.

קרינקין, אהרן זליג   17, 54, 90.

קרינקין, מאיר   17-15, 51.

קרישבסקי, מרדכי   70.

רבאו־קטינסקי, ציונה   43, 52, 56, 88, 91-90.

רבינוביץ, יוסף   26, 85.

רביצ'ק (רופא/רופאה)   17.

רוזנטל, רוביק   55, 90.

רוחלין (רופא)   17.

ריגר, עלמה   67.

רפפורט (רפופורט), חיה (סוניה)   17.

שטיין, מנחם   17-15, 31, 86.

שטנד, אדולף   69, 92.

שלוש, יוסף אליהו   30.

שלוש, יעקב   30.

שמי, ישועה   51.

שפירא (רופא)   17.

שרמן, משה   10, 17-15, 22, 35, 38, 40, 54, 66, 69, 92-84, 94.