אירוס ורטני: סיפורו של בית החולים נצרת

אירוס ורטני

בפתח הספר מאת פרופ' נסים לוי

התחלות

ציפייה ואכזבה

תקופת המנדט הבריטי

מ־1948 עד 1981

מ־1981 עד היום

מבט לעתיד

נספחים

בית חולים נצרת היום — האם החזון מתגשם? מאת ד"ר בשארה בשאראת

הסכם שיתוף פעולה בין בתי החולים

צוות ניהול בית החולים נצרת

Celebrate the Past, Build the Future by Joseph R. Main

רשימת מקורות

הערות

מפתח תמונות

מפתח אישים

מפתח מוסדות

מפתח מקומות

 

 

אירוס ורטני

מהגבעות המקיפות את נצרת נשקף מראה מרהיב. עמק יזרעאל והרי הגלבוע והשומרון מדרום, בקעת הירדן והרי הגלעד ממזרח, הרי הגליל העליון והחרמון מצפון, ומפרץ חיפה ורכס הכרמל ממערב. העיר בנויה על גבעה קטנה בתוך בקעה מכותרת גבעות גבוהות יותר. מראה זה מעלה בדמיון צורת נצר של פרח המוקף בעלים. ייתכן שהצורה הטופוגרפית נתנה לעיר את שמה.

פרח בר ייחודי להרי נצרת התגלה ב־1883 על ידי רופא המיסיון בנצרת, ד"ר פקרדוני קלוסד ורטן, ונקרא על שמו 'אירוס ורטני'. ד"ר ורטן הקים וניהל במשך ארבעים ושבע שנה את בית החולים הראשון בעיר והיחיד בזמנו בכל המרחב, מירושלים עד ביירות. בית החולים של ד"ר ורטן, פרח זה שלו, לא נקרא על שמו אך הזרע שזרע ממשיך לפרוח והרוח נושאת את הפרחים.

סיפור חייו של ד"ר ורטן מעורר שאלות רבות: מה מביא ילד שנולד באיסטנבול למשפחה ארמנית ענייה להפוך לפרוטסטנטי־אבנגליסטי? מה מניע אותו ללמוד רפואה באדינבורג ולהקדיש את חייו לייעוד של רופא מיסיונר? מה מביא אותו לנצרת אחרי שנשלח לביירות? ומה גורם לו להישאר בעיירה הקטנה והזניחה במשך רוב חייו הבוגרים ועד יומו האחרון?

כבני אדם החווים תהפוכות מרובות, חיים באי ודאות ופוחדים מהבלתי ידוע, אנו נוטים להשקיע רבות בתכנון חיינו. יש לנו ציפייה שהתוכניות שאנו טורחים עליהן יניבו את התוצאות המקוות ויעניקו לנו מידה של יציבות בחיים. האירועים המתוארים בספר זה הם לרוב תולדה של יד המקרה; זו מלווה באמונה לוהטת, באומץ ובבטחה המבוססים על הבנה של הבטחה אלוהית, שתכליתה טובת האנושות.

— נח'לה בישארה

 

בפתח הספר

מאת פרופ' נסים לוי

הכרתי את ד"ר נח'לה בישארה לפני כעשרים וחמש שנים כשחיפשתי חומר על תולדות הרפואה בנצרת. קיוויתי מאוד שביום מן הימים הוא יפרסם ספר בתחום בקיאותו הרבה — ההיסטוריה הרפואית של נצרת ובייחוד זו של בית החולים הסקוטי, שנוסד על ידי ה־EMMS. הכרך המונח לפנינו הוא, אפוא, סגירת מעגל עבורי.

המחבר פותח בפרק פיוטי יפהפה על אחד מפרחי הבר הקסומים בגליל ומבהיר לנו את הקשר בינו ובין העיר נצרת ובית החולים שלה. לאחר הפתיחה הלירית מתחיל הסיפור ההיסטורי על ראשית הרפואה המודרנית בגליל, באמצע הדרך בין ירושלים לביירות, עם הופעתו של ד"ר פקרדוני קלוסד ורטן. רופא זה, מיסיונר בוגר רפואה מאדינבורג, היה ברוך כישרונות וידע ברפואה וכן בתחומים נוספים, רבים ושונים. ד"ר ורטן הצליח להביא לנצרת את פעילות המיסיון הרפואי מבירת סקוטלנד. המחבר מביא, שלב אחרי שלב, את האירועים ההיסטוריים בעולם ובאזורנו וכן הסברים על מהות המיסיון, מטרותיו והלכי הרוח של פעיליו. הגיבורים הראשיים — הרופאים המיסיונרים המגיעים לאזורנו — מתוארים כנוצרים חדורי אמונה צרופה בשליחותם ובצדקתם להציל את העולם באמצעות הפצת הבשורה הנוצרית. יעילות שיטת עבודתם אינה מוטלת בספק בעיניהם, והם משוכנעים שדברי הסבר ודוגמה אישית יביאו את רוב התושבים המקומיים לזרועות הפתוחות של הנצרות. הדיאלוג המובא בספר, בין המטיפה לטובת המיסיון ובין בדואית מפשוטי העם, מדגים שמדובר בדו־שיח של חרשים (כאן, ע'  50).

התמורות הרבות במהלך ההיסטוריה ובחיי תושבי האזור, והצמיחה של מנהיגות רפואית מקומית צעירה, הרחיקו את המרכז של ה־EMMS מהפעילים בנצרת עד כדי פילוג החברה. המודרניזציה מחייבת להמשיך בשינויים מרחיקי לכת נוספים, כגון איחוד שלושת בתי החולים הנוצריים הקטנים למוסד אשפוזי אחד בגודל סביר והשתלבותו בפקולטה לרפואה שתיפתח בגליל.

הספר מסתיים בסימני שאלה רבים; אלה גדלו מאוד והתרחבו בחודשים האחרונים לאחר גמר כתיבת הספר. התמורות הסוציו־אקונומיות והפוליטיות המתהוות כעת לנגד עינינו במזרח התיכון הינן בעיצומן, ואין איש יכול לנבא כיצד ישפיעו על חיינו ועל עתיד הרפואה כאן.

הספר בוודאי ייקרא על ידי המתעניינים בתולדות הארץ בזכות תוכנו המרתק, שפתו הרהוטה והתמציתית, וכן בזכות צורתו הנאה והרמה הגבוהה של ההוצאה לאור, שאליה התרגלנו בשנים האחרונות.

הגירסה האנגלית הצפויה בהקדם בוודאי תתקבל בברכה בעולם הנוצרי, כיאה לספר על עירו של ישו.

— נ. לוי

 

 

פעילותם הרפואית של אנשי המיסיון הועילה לשיפור בריאותם של תושבי הארץ. במשך עשרות שנים, מהמחצית הראשונה של המאה ה־19 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, סיפקה רפואת המיסיון את השירותים הרפואיים העיקריים לאוכלוסייה המקומית. שירותי בריאות מכילים בתוכם אלמנט אנושי בסיסי — מתן מענה לצורכי הבריאות של אוכלוסייה נזקקת — ואמורים להפחית את הסבל, למגר מחלות ולרפא אנשים. בשל אופיים ההומניטרי, שירותי הבריאות הינם אטרקטיביים ובעלי משמעות פילנתרופית עמוקה לנותני השירות, לתומכים בהם ולתורמים. עם זאת, מטרתם העיקרית של אנשי המיסיון היתה ניצול הידע הרפואי ומתן שירותי בריאות כאמצעי להטפה דתית. על מנת להבין את תופעת המיסיון הרפואי לעומקה ולהעריך אותה, יש לבחון את שיטותיהם של השליחים הרפואיים, את השינויים שהתחוללו כתוצאה מפעילותם ואת המציאות שבה נתקלו ביחס לחזונם המיסיונרי.

בתחילת דרכם ציפו הוגי הרעיון המיסיונרי לשינויים מהירים, ללא תקלות וללא התנגדות. ראייתם את העולם הצטמצמה למונחים של טוב ורע, צודק ובלתי צודק. שורות אלה, שנכתבו ברבעון ה־EMMS לאחר צו הפסקת הבנייה שד"ר ורטן קיבל ב־1885, מבטאות השקפה זו, "בכל מקום בו הבשורה זוכה בנצחונותיה, במוקדם או במאוחר, ניווכח בדרך כלל שהאויב מראה את עצמו ומנסה לעכב את התקדמות העבודה."⁷

השקפה זו לא הבחינה במציאות המורכבת מתרבויות שונות, המחזיקות באמונות, במורשת, במנהגים, בערכים ובתפיסות עולם אחרות. ההוגים הראשונים של הרעיון והחזון של המיסיון, ביניהם ד"ר פיטר פרקר, הדגישו את חשיבות הבנת התרבויות והמנהגים של האחרים ואת הצורך להתייחס אליהם ברגישות ובאהדה.⁸ בפועל, השליחים לא התנהגו לפי רוח הרעיונות האלה ולעתים מעשיהם הביאו לאי הבנות, למתחים ולחיכוכים בינם ובין האוכלוסייה המקומית.

המיסיונרים היו משוכנעים שהבנת הגאולה על פי הפירוש הפרוטסטנטי האבנגליסטי הינה הדרך היחידה הטומנת בתוכה את האמת האלוהית הבלעדית. הם לא נתנו את דעתם לכך שהמונחים ואורח המחשבה שלהם היו מובנים רק להם. תמליל שיחה בין אישה בדואית ובין גברת פארס, האחראית על הפצת הספרות הנוצרית (The Bible Woman) בבית החולים בטבריה, משקף את היעדר מכנה משותף בין המיסיונרים ובין האוכלוסייה, ונשמע כמו שיח חרשים. מתשובותיה של האישה הבדואית לשאלות של גברת פארס עולה בבירור שהיא כלל לא הבינה את השאלות ואת המשמעויות שהן מבטאות:

–           האם את חוטאת?

–           בכלל לא, איני חוטאת (משיבה בזעם).

–           האם את משקרת לעיתים?

–           מדי פעם.

–           האם את מקללת?

–           לעיתים קרובות.

–           האם את נשבעת?

–           כן, רבות.

–           האם את גונבת?

–           מדי פעם זיתים.

–           האם את שונאת או שומרת טינה או קנאה כלפי אחרים? האם את רבה עם אחרים?

–           כן, לעיתים קרובות.

–           טוב, אז כל הדברים האלה מהווים חטאים. כעת הגידי לי, האם את לא חוטאת?

–           רק אלוהים יודע.⁹

ניתן רק לשער מה האישה הבדואית הבינה מכל השיחה הזאת, ומה השיחה תרמה או הוסיפה לידע שלה על החיים ולהתנהגותה!

ד"ר דיוויד טורנס מטבריה, ידידו הקרוב של ד"ר ורטן, מייחס את חוסר ההצלחה של הרופאים המיסיונרים במשימת המרת הדת, להיעדר מושג החטא במובנו הנוצרי־פרוטסטנטי אצל היהודים והמוסלמים, כמו גם מושגי הגאולה וחסד אלוהים הנחוצים על מנת להינצל מחטא. תפיסת הדת ביהדות ובאסלאם, לפי ד"ר טורנס, מבוססת על התנהגות קפדנית ומפורטת הנוגעת לכל תחומי החיים; התנהגות זו הולמת את מצוות התורה כפי שהן מתפרשות על ידי הרבנים או לפי השריעה האסלאמית, שנפסקת על ידי אנשי הדת המוסלמים. בדתות אלה החטא מתבטא בעבירה או בסטייה מהמצוות ועונשו אינו ניכור מאלוהים או התרחקות ממנו, כמקובל בנצרות, אלא נידוי על ידי החברה שאליה הם משתייכים.¹⁰ מניתוח זה ד"ר טורנס מסיק שביהדות ובאסלאם העונש על חטא הינו חברתי ולא רוחני. לדעתו, המשימה של הרופא המיסיונר הינה קשה במיוחד משום שעליו לשכנע את האנשים שהחטא הרוחני הינו ממשי, שבמובן מסוים מחלות נגרמות על ידי חטאם של בני אדם (כשם שהמוות נגרם כתוצאה מחטאם של אדם וחווה) ולכן חסד אלוהים בלבד — לא מעשיהם ולא התנהגותם — הוא שמביא לריפויים המלא ולאיחוי הקרע בינם ובין האל. "מעטים מאוד עזבו את בית החולים מבלי לקבל תמונה מלאה על ישוע ועל הנצרות, למרות זאת התוצאות מאכזבות מאוד", כותב ד"ר טורנס¹¹ ומוסיף, "קיים צורך להתגבר על דרכי החשיבה הטקסית והלגליסטית של היהודים ושל המוסלמים, על הגאווה של המוסלמים ועל האמונות הטפלות החולניות של הנוצרים המזרחיים, שמקורן בחוסר המודעות לחטא."¹²

 

לכאורה נראה שהשליחות הרפואית נכשלה במילוי המשימה שהציבה לעצמה ובהשגת המטרה שהגדירה בראשית דרכה. עם זאת, בתוך שפע המאמרים והתכתובות שפורסמו בעתונות המיסיונרית אין אפילו מאמר אחד העוסק במטרות המיסיון ובאפקטיביות של שיטותיו, והבוחן את הנסיבות, את אפשריות המטלות ואת התוצאות שהתקבלו בעקבות השימוש בשיטות האלה. נושא אחר, שגם הוא נחשב מובן מאליו ולא הצריך הסברים או צידוקים כלשהם, היה העובדה שהאנשים שקיבלו את ההטפה לא נשאלו אם היו מעוניינים לקבלה לצד שירותי הבריאות או שלא. כלפי חוץ המיסיונרים, ובעיקר תומכיהם בבית, היו שבעי רצון ומשוכנעים במעשיהם. לאמיתו של דבר, התוצאות המאכזבות מבחינת ההמרה, שניתנות למדידה במספרים ולהן ציפו התומכים בחוץ לארץ, חייבו אותם לשנות את ציפיותיהם. כתוצאה מאכזבות אלה נחלש גם עניין הציבור בשליחות הרפואית ועמו הצטמצמה התמיכה הכספית הנחוצה לקיומה.¹³

לקראת סוף המאה ה־19, לאחר עשרות שנות פעילות, נוכח הקשיים והאכזבות הרבים, חלו שינויים עמוקים בחזון המיסיון הרפואי, אם כי לא בדרכי פעילותו. שינוי זה עולה מרשומותיו של ד"ר טורנס: "רוח אצילית ואתית יותר מתחילה לשלוט במחשבות האנשים… יש הכרה רחבה יותר במשמעות האלוהית ובערך של כל נשמה אנושית, וצמיחת רגש של אחווה אנושית… אהבה לבדה תביא אותם למשיח."¹⁴

המכתבים שנשלחו לעיתונות המיסיונרית מתאפיינים בנימה חדשה, מציאותית יותר. מכתבי השליחים מתארים את עבודתם הקשה ואת האתגרים הניצבים בפניהם, ומדגישים את מסירותם בהעברת המסרים המיסיונריים; נעדרת מהם הציפייה להמרת אמונתם הדתית של מקבלי השירותים. משאלות הלב של המיסיונרים נותרו כשהיו, אך הגדרת תפקידם נעשתה צנועה יותר — הם הסתפקו בביצוע מחויבותם הרפואית והמיסיונרית בהקרבה ובשלמות, תוך מתן דוגמה אישית מוסרית לאוכלוסייה. הם ויתרו על האחריות הלא־אפשרית למידת הצלחתם בהמרת הדת, והשאירו לאל הכל יכול לקבוע אם וְעד כמה ישתרשו מעשיהם בלבם של המטופלים ויניעו אותם לבחור באמונה הנוצרית. לאישוש עמדתם החדשה הרבו השליחים להשתמש באחד המשלים המוכרים מהברית החדשה, משל הזורע שיצא לזרוע.. כמה מהזרעים נקלטו וצמחו יפה, אחרים כלל לא נקלטו והיו שלא הניבו פרי טוב.¹⁵ השליחים המשיכו להביע את תקוותם שהזרעים ימצאו אדמה פוריה לצמיחה ויניבו פירות טובים בשפע. "בעת שנעשיתי אמצעי להקלת סבלם הגופני", כתב ד"ר ורטן, "ניתנו לי הזדמנויות טובות לפזר את זרע הבשורה הברוכה.. ותקווה שאולי הזרע מצא קרקע מתאימה, ותחת השפעת הרוח השמיימית יבשיל."¹⁶ ובמקום אחר, "באשר לחלק הרוחני של עבודתנו, העת היא עדיין עת זריעה — הפרי, אם יהיה, אשר אני מקווה שישנו — סמוי מעינינו." ¹⁷

שנה לאחר הגיעו לנצרת פרסם ד"ר סקרימג'ר ברבעון ה־EMMS את הדברים הבאים: "באשר למספרם של הלבבות אשר הושפעו למען רווחתם הרוחנית, זאת עלינו להשאיר למשגיח הגדול. כל שנוכל לעשות הוא לפזר את זרע הבשורה רחוק ורחב, ואנו חייבים להכיר תודה שהותר לנו לעשות זאת ללא הפרעה. למרות שלא נוכל להתייחס לכל מקרה של המרה במשמעות האמיתית של המונח, הבשורה מוצאת בעליל משכן בכמה לבבות שרוככו על ידי ניסיון וחסד."¹⁸

בהספידו את ד"ר ורטן כותב ד"ר סקרימג'ר על תוצאות השליחות הדתית במונחים של הענקת שירות לפי עקרונות הצדק, ודבקות בדרך חיים המתאפיינת ביושר, בהגינות, במסירות, בענווה ובהקרבה אישית, דרך חיים העושה את השליחות למציאות מוחשית: "צמיחה יציבה בקרב אנשים בעלי מצפון מואר המבחין בין טוב לרע, החותרים אחר אידאלים נוצריים במהותם, ותפיסת משמעות הרוח על פני לשון החוק… בארץ זו, בה משתלבות דתות וכתות, המילה הנאמרת בפרטיות מספרת הרבה יותר מאשר התבטאות פומבית, הצביון האישי בחיי היומיום [משמעותי] יותר מאשר התרסה."¹⁹

התבטאויות אלה מעידות על מפנה מהותי בתפיסת העולם של המיסיונרים, ובמידה מסוימת גם בתיאולוגיה שלהם. אותה אמת קוסמית גדולה שהחזיקו בה, אמת המכילה את הכל ואינה מותירה מקום לדבר מבלעדיה או מתהליכים למען הפצתה, קיבלה פרופורציות חדשות בעולם הארצי; היא עברה תהליך של צמצום על פני האדמה (מבלי שהדבר פגע באינסופיותה האידאית) ופינתה מתוכה מקום לאינדיבידואל — מיסיונר ותושב — על אמונותיו ובחירותיו. תפיסה זו מבליטה את הדוגמה והמסירות האישית של הרופא המיסיונר ומבליעה את התכנים הדתיים שהניעו אותו לבחור במסלול חייו. הרוח החדשה תוביל בעתיד חלק מהמיסיונרים הרפואיים לראות בשליחות משימה הומניסטית־פילנתרופית מובהקת, חפה ממסרים דתיים למטופלים.

גם התנאים הפוליטיים והחברתיים בטריטוריות העותמניות השתנו. הפיכת הטורקים הצעירים ב־1908 הביאה לסיום משטרו העריץ של השולטן עבד אלחמיד השני ולהנהגת משטר פרלמנטרי המסתמך על חוקה כתובה. רווחו הציפיות, בייחוד בקרב המיעוטים בחברה, לתחילתו של עידן חדש, מתקדם ומשגשג. רבו התקוות שהממשל החדש ישים קץ לשחיתות הציבורית ולשרירות לבם של מקבלי ההחלטות ושל המקורבים להם. נפוצה האמונה שהעתיד מבשר רק טוב לכל תושבי מה שנותר משרידי האימפריה העותמנית. האופוריה נקטעה בפתאומיות. ב־4 באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה והביאה סבל רב, עוני וחולי קיצוניים, והתפכחות מרה מציפיות ומתקוות.

 

 

מפתח תמונות

תיאור

הסימטה המובילה אל בית החולים הישן בעיר, ראשית המאה ה־20

בית החולים בעיר

בית התמחוי שהפעיל בית החולים בנצרת משנות ה־90 של המאה ה־19

פליני פיסק

טימותי דווייט

ד"ר פיטר פרקר

ד"ר תומס קולדג'

מאורת אופיום

ד"ר ג'ון אברקרומבי

סיירוס המלין

סמינר בבק

מדליה שהוענקה לד"ר ורטן ועליה פירוט הקרבות בהם השתתף במלחמת קרים, 1856

פרנסואה הראשון

סולימן המחוקק

נוף הרי נצרת, ראשית המאה ה־20

ד"ר ורטן וחולים במרפאה, 1893

בית החולים מ־1904, המרפאה מ־1882

בית ד"ר ורטן, 1885 בקירוב

רחוב בשוק נצרת, ראשית המאה ה־20

צוות בית החולים, 1905 בקירוב

סמל ה־EMMS

רחוב ברובע קוגייט, אדינבורג, 1868

מחלקה בבית חולים, מלחמת קרים

חוזה השכירות של בניין בית החולים במרכז העיר, 1904

מרי אן ורטן לבית סטיוארט

ד"ר ורטן

נצרת, מראה כללי בראשית המאה ה־20

ד"ר סקרימג'ר, 1904

מעיין הבתולה, נצרת, ראשית המאה ה־20

המייטרן אדית ג'ונקוק

בית החולים בעיר, 1908

חדר הניתוח, 1912

מחלקת הגברים, 1910 בקירוב

מחלקת הילדים, 1910 בקירוב

אמבולנס גמל, 1910

שתי האמהות שזכו בפרס האמהות הטובות ביותר לשנת 1912

המרפאה הניידת בכפרים, 1910

הוראות למדידת שטח, 1904

צילומים ששלח ד"ר סקרימג'ר לאדריכל, 1904

שאלות שהאדריכל שלח לד"ר סקרימג'ר

תוכנית קומת הביניים של בית החולים

בית החולים בעת בנייתו, 1914

פאוזי בק מושל נצרת, 1917

האחות ג'סי קרופט, המייטרן אדית ג'ונקוק; תלמידות סיעוד, נופה ועדלה

חיל הפרשים האוסטרלי משקה את סוסיו במעיין, ימים ספורים לאחר כיבוש נצרת, 1918

בניין בית החולים החדש, אביב 1919

בניין בית החולים החדש, אביב 1919

ד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר

ד"ר ויליאם דיוויד בתגייט, 1930

ד"ר בתגייט ומטופלים

שעת התה בבית המושל הבריטי בנצרת

ד"ר בתגייט ובתו איירין

בניין בית החולים, 1932

ד"ר דוריס וילסון, ראשית שנות ה־20

חדר הקבלה בבית החולים, 1940

אגף הטיפול בחולי שחפת, 1934

בדואי ואישתו על חמור, 1937

עיבוד אדמת בית החולים

סבתא ונכדה החולה, 1932

האחות הרוקחת אסתר ברי עם מטופלת משונם, 1935

האחות צ'רלס ומטופלת שעברה ניתוח זפק, 1940

צוות בית החולים ותלמידות

אוהל הבידוד לנפגעי אבעבועות הרוח, 1948

בניין שנלר, 1948

צוות בית החולים שנלר, 1948

ד"ר בתגייט וד"ר וילסון, 1949

בחצר בית החולים, 1954

עובדי בית החולים מוסקים זיתים בכרם המוסד, במרכז ד"ר בתגייט

המייטרן ננסי לוכהד עם בוגרות הסיעוד, 1953-1954

צוות בית החולים, 1958

איסוף כביסה, 1957

קבלת הפנים לד"ר בתגייט בביקורו הראשון בנצרת אחרי פרישתו, 1957

החמור של בית החולים, 1957

מחלקת הילדים, 1958

הביקור האחרון של ד"ר בתגייט בבית החולים, 1961

בניית בית האחיות, 1962

בית האחיות

בית החולים בשלבי השיפוץ, 1923

בניית אגף היולדות, 1966

האחד לאפריל 1954; הצ'ק הראשון של הביטוח הלאומי שניתן ליולדת

המייטרן ננסי לוכהד עם בוגרת בית הספר לסיעוד, 1954

רופאה מתנדבת מחוץ לארץ מבצעת דיקור מותני, 1967

צוות העובדים בבית החולים ביום גיבוש, טיול למנזר בהר תבור, 1959

שולחן הנגרים של ד"ר הנס ברנט, משמש כיום בכנסיית בית החולים

מימין: נח'לה בישארה סטודנט לרפואה, ד"ר הנס ברנט, ד"ר פרד הולמס, 1970

מבט לעבר; חולים בבית החולים בשעת תפילה, 1934

הכניסה למרפאה בעיר, 1949

אגף הגברים, תחילת שנות ה־30

נצרת, מראה כללי, שנות ה־30

טיפת חלב, 1934

ד"ר בתגייט ומטופל, למעלה המטיף, 1930

בית החולים, 1924

אירוס ורטני, פרט מתוך ויטראז' בכנסיית בית החולים

המייטרן ויליאמסון, הרוקחת אסתר ברי, ?; 1935

טקס פתיחת האגף החדש בבית החולים, 1993

בית החולים נצרת היום

בית ד"ר ורטן, 1918; שימש כתחנת ביון אלחוטי ורדיו לצבא הגרמני

שלישיה, אמצע שנות ה־30

נשים בדואיות ותינוק עם ד"ר בתגייט, אמצע שנות ה־30

בית החולים נצרת, 2011

 

מפתח אישים

שם

אברקרומבי, ג'ון ד"ר

אגבאריה, עפו ח"כ

אייזנבייס, גרייס ל.

אייזנבייס, פורסט ס. כומר

אימאן, מר

אליאס, רנדה מנהלת הסיעוד

אלמאלכי, פאוזי בק קאימקם

אלנבי, אדמונד הנרי הינמן

אלפאהום, זוהייר עבד אל מגיד

אלפאהום, יוסף

אלשאמי, יוחנא כומר

ארליך, שמחה

ארמלי, זאהר ד"ר

בילינגס, מלקולם

בירד, בריס אחות

בישארה, האשם ד"ר

בישארה, נח'לה

בישארה, סלים

בן-אריה, יהושע פרופ'

בן גוריון, דוד

בסל, מטרי

ברונר, פרופ'

ברטל, ישראל פרופ'

ברי, אסתר אחות רוקחת

ברנט, הנס ד"ר

ברנט, כריסטין

ברנט, מדלן

בשאראת, בשארה ד"ר

בתגייט, איירין

בתגייט, ויליאם דיוויד ד"ר

בתר, אורי פרופ'

גאסיה, תלמידת סיעוד

ג'ובראן, מישל

ג'ובראן, נסרי

ג'ונקוק, אדית מייטרן

גיבסון, רוברט

ג'מאל באשא

גמזו, רוני פרופ'

ג'ראייסי, ראמז ראש עיריית נצרת

גרביל, ג'וזף ל.

גרוס, ג'וזף פרופ'

גרנוויל, רוזן

גרסטנמאייר, אויגן ד"ר

דביני, ואסים רו"ח

דווייט, טימותי

דוכס ארגייל

דורה, תלמידת סיעוד

דורון, חיים פרופ'

דריין, ג'ון

הובר, ג'יימס כומר

הולמס, פרד (פרדריק) ד"ר

הטשיסון, מולי אחות

הטשיסון, מרגרט רוקחת

המלין, סיירוס

הנדיסייד, פיטר ד"ר

וארדי, תלמידת סיעוד

ויליאמס, פ. נ. כומר

ויליאמסון, מייטרן

וילסון, דוריס ד"ר

וילקינסון, ג'ון

ורטן, מארי אן לבית סטיוארט

ורטן, פקרדוני קלוסד ד"ר

זועבי, אינעם

זועבי, סייף א דין

זנדרס, אוטו לימן פון

חאג', שחאדה ד"ר

חאזן, אמל ד"ר

חדאד, הנרי ד"ר

חורני, אלברט

חיטי, פיליפ

חכים, ג'ריס ד"ר

חכים, מונד'ר ד"ר

חכים, מרואן ד"ר

חלאק, עדנאן

חרבג'י, אברהים ד"ר

טובלר, טיטוס

טורנס, דיוויד ואט ד"ר

טורקי, תרוות בק

טיילור, ה. פ. לכמר ד"ר

טסטר, ג'ון ד"ר

יאנג, רות ד"ר

ידין, יגאל

יוסרה, תלמידת סיעוד

יזבק, מחמוד

ישוע הנצרתי

ישראלי, אבי פרופ'

כנעאן, ודיע

כנעאן, תאופיק ד"ר

כרמל, אלכס

כרמל, משה

לואיז, הנסיכה

לוי, נסים פרופ'

לוין, דן פרופ'

לוכהד, ננסי מייטרן

ליווינגסטון, ו. פ.

ליצמן, יעקב ח"כ הרב

מדוק, קוני ד"ר

מולר, פרופ'

מוני, א. וו. מייג'ור ג'נרל סר

מועלם, ראויה ד"ר

מיין, ג'וזף ר.

מנסור, אסעד

מקאי, רונה ד"ר

מקלאגן, אחות

מקלארן, מייג'ור (מושל נצרת)

מקפרלן, איאן ד"ר

מק'קאלן, א. פ.

מרטין, ננסי ד"ר

מרטין, רוברט ד"ר

מרטן, מיכאל

נאסראללה, נג'יב ד"ר

נופה, תלמידת סיעוד

נח'לה, סלים ד"ר

ניג'ם, יוסף ד"ר

נייטינגייל, פלורנס

נסראללה, אלזה אחות

נתניהו, שושנה

סבג, אדמונד

סולימן המחוקק

סופי, אחראית המטבח

סטיוארט, ג'יימס ד"ר

סטיוארט, צ'רלס כומר

סימס, ג'ורג' סטיוארט סר

סנטוט, תלמידת סיעוד

סעיד, אדוארד ו.

ספדי, רפעת פרופ'

ספיטל, ג'יימס סר

סקרימג'ר, פרדריק ג'ון ד"ר

סרוג'י, אליאס ס. ד"ר

עאבד, סאהר ד"ר

עבאסי, מוסטפה ד"ר

עבד אלחמיד, השולטן

עבדו, ג'ורג'

עבוד, אמין

עבוד, סלים

עדלה, תלמידת סיעוד

עומרי, מוחמד ד"ר

עונאללה, עותמן

עסאף, ויקטור ד"ר

ערטול, סוהיל ד"ר

פאהום, באסל ד"ר

פארו, אדגר ל.

פארס, גברת

פטרסון, אם בית

פטרסון, קפי ד"ר

פיסק, פליני

פירסון, אחות

פישר, סידני נטלטון

פליסייה, פול ד"ר

פלקנהיין, אריך פון

פרו, מיכאל כומר

פרח, שפיק

פרחאת, כמאל ד"ר

פרימס, פרופ'

פרנסואה הראשון

פרסונס, לוי

פרקינסון, מרי מייטרן

פרקר, פיטר ד"ר

צ'רלס, אחות

צלר, יוהנס

קאוקג'י, פאוזי

קולדג', תומס ריצ'רדסון ד"ר

קטינה, בדרי

קינג לואיס, פיליפ ד"ר

קלי, פיליפ ג'יימס ונלור

קרופט, ג'סי (ג'סיקה) אחות

ראדיה, תלמידת סיעוד

רייט, מ. איי. לבית צ'ארנלי

רינאווי, אחמד ד"ר

רמלה, תלמידת סיעוד

שווקה, נורברט ד"ר

שומאכר, יעקב

שומר, ז'וזף

שטרן, שמעון

שמגר, מאיר

שני, מרדכי פרופ'

שרה, תלמידת סיעוד

תומסון, ברנס ד"ר

 

מפתח מוסדות

אוניברסיטת אוטאגו

אוניברסיטת לוון, בלגיה

אי. אם. אם. אס נצרת

איגוד ידידי בית החולים בשוויצריה

ארגון סיוע ממשלתי בארה"ב

ביטוח לאומי

בית החולים המלכותי ויקטוריה בדובר, אנגליה

בית החולים הממשלתי בחיפה (בית חולים רמבם היום)

בית החולים הממשלתי בפוריה

בית החולים המשפחה הקדושה (האיטלקי, הנמסאווי)

בית החולים הסקוטי בטבריה

בית החולים הצרפתי נצרת

בית היתומים על שם סנט מרגרט

בית הספר להיגיינה ורפואה טרופית בלונדון

בית הספר לסיעוד בבית החולים נצרת

בית הספר לרפואה באדינבורג, סקוטלנד

בית הספר לרפואה באוניברסיטה האמריקאית בביירות

בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב

בית הספר לרפואה בגליל של אוניברסיטת בר אילן

בית הספר לרפואה בנצרת

האגודה האדינבורגית למשלוח סיוע רפואי לארצות זרות / החברה המיסיונרית הרפואית של אדינבורג

ההסתדרות הכללית של העובדים

ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י)

הוועד האמריקאי למיסיונים זרים

הוועדה האוקספורדית להקלת המחסור

החברה הלונדונית למשלוח עזרה לפרוטסטנטים בסוריה / קרן המחסה הסורית

הכנסייה החופשית

החברה המלכותית לבוטניקה

המחלקה הכירורגית בבית החולים האוניברסיטאי בציריך

המיסיון הבפטיסטי נצרת

הסמינר התיאולוגי של אנדובר, ניו אינגלנד

הצלב האדום הבינלאומי

חברת הודו המזרחית

חברת המיסיון הכנסייתית

חברת המיסיון הרפואי בסין

יוניצף

כפר נצרת

לחם לעולם

מכללת ייל

מרפאות האם והילד / טיפת חלב

מרפאת קוגייט באדינבורג

משרד האוצר

משרד הבריאות הישראלי

משרד הבריאות המנדטורי

סמינר בבק

סנט וינסנט דה פול (מסדר)

עמנואל שירותי בריאות

(התפצלות מה־EMMS)

פטה בנה פרטלי (מסדר האחים עושי הטוב)

קופת חולים כללית

קרן החקר הבריטית

קרן רש"י

רוטרי

שנלר, בית ספר (אגף הבידוד ב־1948)