מיכאיל חרגיאני נולד במסטיה בשנת 1932. הוא התפרסם בזכות אינספור הפסגות שכבש בקווקז ובעולם, ובייחוד בזכות הטיפוס על פסגת אושבה הסמוכה, שאליה העפיל במסלול קשה במיוחד – עד היום איש לא הצליח לשחזר את הטיפוס על פסגת אושבה במסלול הזה. קראו לו "נמר הרים" כפי שמצוין ליד פסלו, שנמצא בכניסה לבית-מוזיאון שלו. יש הטוענים שאת הכינוי הזה העניקה לו אליזבת השנייה מלכת אנגליה.
מספרים שחרגיאני סבל בילדותו מפחד גבהים ולכן התאמן בתוך המגדל העתיק, שמהווה חלק מהבית, בנעיצת יתדות ובטיפוס על קירותיו. במוזיאון ישנן תמונות שלו (יש לו פנים מלאי טוב ושחוק), חפצים, מדליות, כרזות (שאחת מהן היא מעשה ידיו אירקלי ההיסטוריון, שלקח אותנו למוזיאון והסביר לנו על חרגיאני), ציוד טיפוס ועוד.
מי שמבקר בבית יכול לראות איך כל המשפחה גרה בחדר אחד, יחד עם הפרות והחזירים. במרכז החדר ישנה מדורה ובה דלקה תמיד האש – לבישול, לחימום ולפולחן. ליד המדורה היה כיסא אחד – של אבי המשפחה. מסביב ישנן מיטות/ספות/עריסות ומאחוריהן החדר סבכה שמאחוריה נמצאו הבהמות. עוד אפשר לראות במוזיאון קסדות של גרמנים, שבמלחמת העולם השנייה כבשו את הר האלברוס מצדו הרוסי (באוגוסט 1942), ונהדפו על ידי הסוונים מהצד הגאורגי. הקסדות מחוררות בכדורים, ללמדך שהסוונים היו ציידים מנוסים.
הסובייטים אימצו את חרגיאני והבליעו את העובדה שהיה גאורגי, כמנהגם כלפי כל מי שהיה מוכשר ונמצא תחת שלטונם. הם נתנו לו מדליות רבות, קראו על שמו פרסים ותחרויות טיפוס. המשורר ולדימיר ויסוצקי פגש אותו במסטיה, לשם הגיע לצילומי סרט רוסי; ויסוצקי עבר חוויה כה חזקה מהמפגש עם חרגיאני וחיבר לו שיר. תשע שנים אחרי מותו (ב-1978) נקרא כוכב קטן, שמספרו N3234 , על שמו.
מיכאיל חרגיאני נהרג ב-1969, בהיותו בן 37, ממפולת סלעים בעת שטיפס על פיסגה בהרי הדולומיטים באיטליה.
צילמה חדוה רוקח
