מתוך הפרק השני: צעדים ראשונים להקמת בית החולים, 1867-1865
ביקור הברונית אוגוסטה פון קפנברינק־אשראדן בארץ והתגבשות הרעיון להקמת בית המצורעים
בקיץ 1865 הגיעו לירושלים הברונית אוגוסטה פון קפנברינק־אשראדן ובעלה הברון וילהלם פרידריך מנרינגן שבפומרניה (בפרוסיה המזרחית). הברון, נצר לבית אצולה שמקורו בשבדיה, היה חבר במסדר היוהניטי (יוחנן הקדוש), שהוקם מחדש בגרמניה לקראת המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. הברונית, פרוטסטנטית אדוקה, נישאה לברון ב־1855 (שם נעוריה היה הרוזנת לבית קילמנסאג).1 בעשר שנות נישואיהם לא נולדו להם ילדים, והברונית החליטה לעלות לרגל לירושלים ולהקדיש את עצמה לצדקה.2 ד"ר תומס צ'פלין, ששימש כרופא בבית החולים האנגליקני בירושלים ומ־1860 כיהן כמנהלו־בפועל, ליווה את בני הזוג בביקורם בירושלים.3 במהלך הסיורים בעיר הברונית ראתה מצורעים באזור שער יפו וכן במקום מגוריהם ליד שער ציון.4
המצורעים התגוררו בקבוצת בקתות, שנמצאו במקביל לחומה בין שער ציון ובין שער האשפות, ונקראו 'שכונת המצורעים'. הבקתות נבנו מאבנים שנלקחו מחורבות, בוץ וענפי עצים, לכל אחת מהן היתה דלת אחת ואשנב אחד. חיי המצורעים התנהלו על רצפת הבקתה, ללא הפרדה בין חולים בני תנועה, בין כאלה הרתוקים למקומם ובין כאלה שנמצאו במצב של גסיסה.
אוכלוסיית המצורעים בירושלים מנתה בין חמישים לשישים איש ואישה, בהם זוגות נשואים וילדים, ובראשם שיח'. קהילות דומות התרכזו גם בערים רמלה ושכם, אליהן הגיעו מצורעים מכפרי הסביבה משום שבערים השלטון העותמני חילק להם לחם. לשם השגת שאר צרכיהם הם קיבצו נדבות בשערי העיר ובמקומות אחרים, שבהם עברו הרבה אנשים.5 חקלאים שעברו בשער העיר נתנו להם מצרכי מזון, עולי רגל ומטיילים נתנו להם כסף.
מראם החיצוני של המצורעים, שחשפו והבליטו את מומיהם שמקורם במחלה על מנת לעורר את חמלת העוברים בשער, השאיר רושם כבד על הברונית6 (כפי שהשאיר על נוצרים רבים שביקרו בירושלים ומכאן האזכורים הרבים שמתייחסים למצורעים בספרות הנוסעים המערבית). באותם זמנים מראות כאלה לא נראו באירופה, שבה המחלה לא היתה נפוצה כמו במזרח ובה החולים רוכזו במוסדות סגורים בהם גרו עד מותם, הרחק ממקומות יישוב, מאחורי חומות גבוהות.
במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה לא היו בירושלים גופים מאורגנים שטיפלו באופן מסודר במצורעים, גם לא בבתי־החולים הנוצריים והיהודיים. טיפול זעום ולא מקצועי ניתן על ידי נזירים קתולים במקום שנקרא 'בית החופשית' ליד שער שכם7 וגם בתו של הבישוף סמואל גובאט טיפלה במצורעים.8
בתום ביקורם בירושלים חזרו הברונית ובעלה לגרמניה ואליהם התלווה ד"ר צ'פלין, שהיה בדרכו לאנגליה. הברונית והרופא הפכו ידידים, והוא נעשה שותף לרצונה להקים בית־מחסה למצורעים בירושלים. הברונית הקימה קרן בסך 300 לירות אנגליות לשנה לטובת המוסד, פנתה לידידים באירופה לשם איסוף תרומות להקמתו והחלה בהתכתבות עם הבישוף גובאט, על מנת שייקח על עצמו את ניהול בית המחסה ויעמוד בראשו.
הקמת ועד פעולה
בעצה אחת עם הבישוף הוחלט על הקמת ועד פעולה, שחבריו היו אנשי מפתח בקהילה הפרוטסטנטית בירושלים, גרמנים ואנגלים:9
הבישוף סמואל גובאט, בישוף הכנסייה הפרוטסטנטית בירושלים.
ד"ר גיאורג רוזן — הקונסול הפרוסי בירושלים.10
ד"ר תומס צ'פלין — רופא ומנהל בית החולים האנגליקני (מונה לרופא בית המחסה).
הפסטור פרידריך פטר ולנטינר — ראש הקהילה הלותרנית.11
הפסטור קרל הופמן — פסטור הקהילה הפרוטסטנטית הגרמנית בירושלים בנו של וילהלם הופמן.
ד"ר קרל סנדרצקי — חבר חברת המיסיון הכנסייתית (CMS).12
יוהנס הרמן — נציג בנק שפיטלר.13
הקמת הבית
בשלב ראשון הוועד ניסה לרכוש בניין למוסד בתוך חומות העיר. ניסיון זה נכשל משום שההקלות, שהשלטון העותמני החיל בשנים 1839 ו־1856 על רכישת נכסים על ידי נתינים שאינם מוסלמים, לא חלו על הפרוסים מאחר שב־1865 מלך פרוסיה עדיין לא הצטרף לאמנה שנחתמה באיסטנבול ואפשרה רכש כזה.14 מכשול בירוקרטי זה הביא את הוועד להחליט על רכישת חלקת אדמה מחוץ לחומות ירושלים, בשאיפה למנוע התנגדות של תושבים מקומיים ושל השלטונות.
המשימה הוטלה על הקונסול רוזן; הוא רכש חלקה מדרום לבריכת ממילא, בין שכונת היהודים־המערביים מחנה ישראל ממזרח, ובין בית המגורים של המיסיונר הגרמני־לותרני פרדיננד וסטר (היום בית הקונסוליה האמריקאית) ממערב. על מגרש זה הוקם בניין בית המחסה למצורעים (היום רחוב אגרון 20)15 באישור מושל ירושלים.16
בתחילת 1866, שישה חודשים לאחר חזרתה לגרמניה, הברונית העמידה סכום של ששת־אלפים טאלר (שווה ערך לאלף לירות סטרלינג)17 לביצוע העבודות. את התוכניות להקמת הבניין הכין המיסיונר ממוצא גרמני קונרד שיק18 שצורף לוועד המנהל של המוסד, ואת הבנייה בפועל ביצע בנאי ערבי־נוצרי.19 הבית נבנה מאבן ירושלמית טיפוסית ובו שתי קומות וארבעה חדרים. מתחת למבואה נחפר בור מי שתייה ורחצה, שאליו נוקזו מים מגג הבניין. פתח השאיבה מהבור נמצא בחלל קומת הקרקע בין פתחי החדרים מימין ומשמאל. בשלב מאוחר יותר נבנתה חומה סביב הבניין.20
הערות ומקורות
1 Genealogischen Taschenbuch der freiherrlichen Haüser, Marburg: Deutsches Adelsarchiv, 1897, p. 286.
2 סיכום ישיבת מועצת הזקנים של הכנסייה המורבית מתאריך 17 מרץ 1866, ארכיון הכנסייה המורבית בהרנהוט (להלן: אמ"ה), R 15 Pa 3.
3 W.T. Gidney, The History of the London Society for Promoting Christianity Amongst the Jews, from 1809 to 1908, London: London Society for Promoting Christianity amongst the Jews, 1908, pp. 246-280.
4 פ' ג' באלדנספרגר, המזרח הבלתי משתנה, תל־אביב: משרד הבטחון, 1992, עמ' 74-73.
5 G. Rosen, ʽDas neue Rettungshaus für die Aussätzigen in Jerusalemʼ, Das Ausland (1867), 27, p. 647.
6 T. Marx, Die Elendesten der Elenden im Heiligen Land. Das Aussätzigen-Asyl ʽJesus Hilfeʼ in Jerusalem, Herrnhut, 1906, pp. 1-2.
7 J. La Trobe, Work among lepers by the Moravian Church in South Africa and Jerusalem3, London, 1889.
8 מכתב מהבישוף גובאט לברונית פון קפנברינק, 22 בפברואר 1877 (הדוחות פורסמו בשנה העוקבת); דוח ביה"ח לשנת 1886, עמ' 6, ארכיון הכנסייה המורבית בהרנהוט (להלן: אמ"ה); C. Polydore, ʽʽGedenket de Aussatzigen Paläestinaʼ’, Saat auf Hoffnung (1906), 43, pp. 147-150.
9 דוח ביה"ח לשנת 1867, אמ"ה.
10 ד"ר גיאורג רוזן, מזרחן בהשכלתו, שירת כקונסול פרוסיה בירושלים בשנים 1867-1852.
11 ראש הקהילה הגרמנית לותרנית בירושלים בשנים 1866-1852. קיבל את כתב מינויו מהמלך הפרוסי פרידריך וילהלם הרביעי בשנת 1851 בהמלצת תיאודור פלידנר, מייסד ארגון 'האחיות הדיאקוניסיות'. מונה כמטיף הקונסוליה הפרוסית בירושלים ובית החולים הדיאקוניסי. מחליפו היה קרל הופמן, דודו של כריסטוף הופמן מייסד כת הטמפלרים, שירת בירושלים בשנים 1866-1870. ראו ח' גורן, לכו חיקרו את הארץ: המחקר הגרמני של ארץ ישראל במאה התשע־עשרה, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, 1999.
12 ד"ר קרל סנדרצקי, מיסיונר של 'חברת המיסיון הכנסייתית' (CMS). הגיע לירושלים ב־1851 עם תיאודור פלידנר.
13 בנק 'שפיטלר' הוקם בירושלים על ידי 'מיסיון עולי הרגל' מסנט קרישונה שליד באזל בשווייץ.
14 א' כרמל, התיישבות הגרמנים בארץ־ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1990.
15 דוח בית החולים לשנת 1867, אמ"ה, עמ' 8.
16 P. Wolff, ʽʽZur neueren Geschichte Jerusalem Von 1843-1884ʼ’, Z.D.P.V. (1885), 8, pp. 1-5.
17 לה טרוב (לעיל, הערה 7), עמ' 19.
18 תוכניות הבניין של קונרד שיק נמצאות בגנזך המדינה, תיקי הקונסוליה הגרמנית, חט' 67, תיק בית המצורעים.
19 דוד בולוס אפנדי, יווני אורתודוקסי, עבד עם קונרד שיק שנים רבות בשיקום מבנים ישנים בירושלים, ב־1876 מונה למהנדס העיר ירושלים.
20 עובדות אלה נבדקו ונמצאו על ידי המחבר בסיוריו באתר ב־1996 וב־2004.
