כמו"ל, לא פעם פגשתי כותבים שרצו שאבטיח להם הבטחות שווא בקשר לעתידו של ספרם שבדרך. כשאדם מסיים לכתוב ספר הוא נמצא בהלך נפש רגיש ונוח לניצול, הוא שרוי באופוריה ובטוח שלהצלחתו לסיים את הכתיבה יש קשר לאיכות הספר ולסיכויי ההצלחה שלו מבחינת הכרה, השפעה תפוצה ורווח. כסופר, אני מכיר את ההרגשה הזאת.
במהלך עשרות השנים שבהן אני מוציא ספרים לאור, גרמתי מפחי נפש להרבה כותבים שפנו אליי, משום שלא רציתי להבטיח להם הבטחות שווא. היו ביניהם כאלה שהתעשתו והודו לי, הרבה אחרים נפגעו ממני ופנו להוצאות לאור אחרות, שהבטיחו להם את השמיים, הירח והכוכבים, השמש וסטימצקי וצומת ואמאזון - ואת כל החבילה הזאת במחיר הזדמנות.
אין לי מושג כמה מחברים יצאו מהמשרד שלי מאוכזבים ופנו להוצאות לאור אחרות משום שלא הסכמתי להבטיח להם הבטחות שווא. וגם משום שהצגתי לפונים אליי תמונה קודרת על מציאות, שבה יוצאים בישראל עשרות ספרים ביום, שמספר דוברי העברית נמוך ומספר הקוראים בעברית נמוך מכדי להיות כלכלי; שרשימות רבי המכר אינן אמינות; שחיי המדף של ספר קצרים כשל פרפר; שרוב הספרים בארץ מפסידים כסף; שהסיכוי להצלחה הוא כמו בלוטו; שההשפעה של ספר לא נמדדת במישור הכלכלי ומי יודע אם הוא ישפיע ואיך הוא ישפיע; שמה שחשוב הוא הביטוי האישי הכן והמדויק... אבל מי רוצה לשמוע כאלה דברים ביום חגו...
כמעט כל אחד בטוח שהספר שלו שונה בגורלו מאחרים, שהספר שלו "יעשה את זה", שהספר שלו יפרוץ את תקרת הזכוכית של המכירות, יהיה להארי פוטר הבא... וההרגשה הזאת חשובה למי שכותב. ולא פעם הדברים שאמרתי עוררו עוינות, "מה פתאום באת להשבית שמחה?"
אבל חשוב לי לא להבטיח הבטחות שווא; זאת משום שכסופר אני מכיר את מפחי הנפש האמיתיים שתוקפים בעוצמה כשהתקוות הבדויות מתפוגגות.
כמו"ל אני לא מעוניין להוציא לאור ולהיות מחויב לכותבים שלא מחויבים לספר שלהם. הרומאים אמרו "לספרים גורלות משלהם". חכמי המשנה כתבו "אפילו ספר תורה שבהיכל תלוי במזל". ועם זאת, אפשר לעזור לספר להצליח:
• לכתוב דבר משמעותי, כן ועד הסוף – לא למהר לפרסם טקסט חצי עשוי.
• לערוך, להגיע, לנקד (אם צריך) ולהפיק אותו בצורה נאותה וראויה (שימשוך את העין ואת הלב, שיודפס היטב ויהיה נוח לקריאה, שלא יצהיב במהירות ולא יתפרק).
• להרצות, לספר, לפגוש אנשים, להשתתף בכנסים ולהיות פעיל באינטרנט.
• להתאזר באורך רוח ולהתמיד.
כשפועלים כך יש סיכוי להצליח. רק השנה הוצאנו מהדורה שלישית של הספר "רופאיה של ארץ ישראל" (יצא לראשונה ב-2008), מהדורה שנייה של "פעמון סדוק" (יצא לראשונה ב-2005), מהדורה רביעית של "סתיו בטביליסי" (יצא לראשונה ב-2013), ועד סוף השנה אנו עומדים להוציא עוד שני ספרים במהדורה שנייה. בקיצור, איכות כתיבה, איכות הפקה, התגייסות למען הפצת הספר ומכירתו, סבלנות והתמדה. ולפעמים יש גם מזל. בהצלחה.
צילום: חנות ספרים במזח בבטומי, חדוה רוקח
