סל הקניות ריק

מגזין

איתי בחור

איתי בחור

פעמים רבות מוציאים לאור אוהבים לעבוד בחושך. ננסה להאיר קצת את הדרך למי שמעוניין להוציא לאור ולפרט את השלבים שבין הכתיבה ובין הספר ושיווקו.

"כתיבה והוצאה לאור נעשות יותר פופולריות בעיקר כי התרגלנו לכתוב במקום לדבר", אומר איתי בחור, סופר ומו"ל

איך נראה אדם שמאמין שהוא הפך לזאב? כיצד פסנתרנית עיוורת זכתה מחדש בראייתה ומה בעצם מבדיל בין טיפול פסיכיאטרי לגירוש שדים?

המאמץ המתמשך לפענח את השיגעון

מה מביא סופר לעזוב את זכרון יעקב ולהשתקע דווקא באור עקיבא?

מתוך הביקורת
ספר זה הוא בבחינת תוספת חשובה וחיונית להבנת המרכיב התרבותי והחברתי בפסיכופתולוגיה ‏בקרב העוסקים במקצועות בריאות הנפש והקהל הרחב. אין ספק כי פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ‏עובדים סוציאלים ורופאים מתחומים אחרים ימצאו עניין רב, בעיקר בחלק השלישי של הספר, ‏השופך אור על תופעות אשר אינן מוכרות בעשייה היומיומית.‏

שבת, 24 פברואר 2018 15:58

עיניים / איתי בחור

יש לי חולשה למבט הנשי הזה של עיניים פעורות לרווחה, מיישירות מבט, קצת נוצצות, מביעות חוסר ‏ישע, כאילו סומכות עלי. ויש בהן הרבה שכל, ומופרעות מוצנעת שמבליחה פה ושם למרות המאמץ ‏התמים. אני יודע. עיניים כאלה הן צרה; תוצאה של כדורים נוגדי דיכאון.

ויטיה הלך ולא חזר. שותא מחפש אותו כל היום. החיפושים מתמקדים בין המטבח לדלפק. באה ‏זמרת, היא רוצה לעבוד רק שלוש שעות. אחר כך לשיר.

‏"אורח הוא מתנה מאלוהים" הוא פתגם גאורגי פופולרי. חדוה רוקח מכירה היטב את התרבות ‏הגאורגית, בזכות שהותה בת השנה וחצי במדינה, ויכולה להעיר עד כמה הוא מדויק.

ראשון, 04 פברואר 2018 09:41

גרוזיה פינת החלוץ / איתי בחור

יש מקומות כאלה. הם מופיעים כשנכנסים אליהם ונעלמים כשיוצאים מהם. זה התחיל בבוקר, אולי עוד ‏לפני שהתעוררתי. בזמן המעורפל הזה, בין תודעה ומוות, חלמתי או חשבתי על ישמעאל, גיבור הספר ‏‏"מובי דיק" של הרמן מלוויל. כשישמעאל נעשה מודע לכך שהוא מתחיל לבהות יותר מדי בחלונות ‏ראווה של חנויות לממכר ארונות מתים, עולה בדעתו שעליו לרדת לרציף, לעלות על אונייה ולהפליג ‏בים. ‏